ההצבעה על חוק הפונדקאות החדש של ליצמן נדחתה ליום שני הקרוב. היו אמנם הסתייגויות אבל הוא עבר בוועדה, והוא מוכן כעת לכנסת, שם נראה שהוא עשוי ממש לעבור ולהיכנס לספר החוקים, ובכך לסתום את הגולל על פונדקאות להומואים לשנים ארוכות. אם מוסיפים את החוק הנבזי הזה לכל המהלכים האחרונים של השנה, כמו הפלת החוק למען נישואים גאים, חוות הדעת השונות של משרד המשפטים ועוד, אפשר בהחלט להכריז שזו הממשלה ההומופובית ביותר שהייתה לישראל מזה שנים. למעשה מאז פיטוריו של שר הביטחון בוגי יעלון, השר היחיד שדיבר בצורה נחרצת על אמונתו בשיוויון זכויות לקהילה הגאה, הדברים מידרדרים כל הזמן.
וזה משונה, כי קרו גם דברים טובים בקדנציה הנוכחית. שר האוצר משה כחלון, בעידודה של ח"כ מירב בן ארי, הקצה לקהילה באופן תקדימי תקציב שנתי של 11 מליון שקל. השר נפתלי בנט מוביל מדיניות ידידותית כלפי ארגון הנוער הגאה. שר העבודה והרווחה חיים כץ שינה את מדיניות משרדו בענייני אימוץ, לאחר המחאה של שנה שעברה, והעביר כסף לארגוני הקהילה. והכי חשוב, לליכוד יש חבר כנסת גאה ראשון, שראש הממשלה מרבה להתגאות בו.
אז איך זה יכול להיות שביום שבת הקרוב תיאלץ הקהילה לצאת שוב להפגין, בעקבות תחושת תסכול הולכת וגוברת? איך זה שבניגוד לסקרים שקובעים בבירור כי הציבור תומך במתן שיוויון זכויות לקהילה, הכנסת הנוכחית היא אסון לקהילה? ומה שעוד יותר משונה - החרדים ואנשי תקומה, הפלג הקיצוני של הבית היהודי, אפילו לא צריכים לעשות שריר או לאיים בפרישה מהקואליציה. חייהם מאוד קלים. וחוק הפונדקאות של ליצמן הוא דוגמה טובה.
בדיונים שהיו השבוע בוועדה היו לא מעט צעקות. וגם תקדים היסטורי. לראשונה בתולדות הכנסת באו שני ההומואים אמיר אוחנה מהליכוד ואיציק שמולי מהמחנה הציוני וזעקו נגד העיוות שבחוק המוצע. ואולם ההחלטה האומללה של מפלגת "כולנו" לאמץ עמדה שאומרת שעדיף לעזור קודם כל לנשים היחידניות, ולהמשיך להאבק עבור ההומואים אחר כך, גרמה לכך ששוב הצליחו הכוחות השמרנים והדתיים להעביר את החוק בקלות יחסית. הקואליציה הצביעה כאיש אחד, ליכוד, ישראל ביתנו וכמובן החרדים והבית היהודי. איש לא התנגד.
לא עזרה המחאה ברשתות החברתיות. לא עזרה כתבה ענקית בידיעות אחרונות עם הורים לגברים גאים שביקשו והתחננו שיאפשרו להם להיות סבים וסבתות. לא עזר גם ההגיון שאומר שחוק שמאפשר פונדקאות רק לנשים ולא לגברים, הוא חוק מפלה ומנוגד לכל חוקי הכנסת. והכי עצוב, לא עזרה העובדה שגם בקואליציה יש בעצם תמיכה די גדולה, גם אם שקטה, לשיויון זכויות להט"בי. אז איך יתכן ששוב הקהילה צריכה לצאת לרחובות? שיש כבר מי שקורא לחקות את מאבק הנכים ולחסום צמתים, ואפילו להקים מפלגה?
התשובה, מסתבר, פחות גלויה לעין ממה שנהוג לחשוב. כן, גם השבוע פרסם שלמה בניזרי (זוכרים אותו? הגנב המורשע הכאילו חתיך?) איזה פוסט שאומר שההומואים אשמים ברעידות האדמה. אבל האמת היא שש"ס של אריה דרעי הורידה פרופיל בעניין הקהילה. ליצמן משתדל לפעול נגד הקהילה בשקט. הוא עושה את המוות לטרנסים במסגרת סמכויותיו במשרד הבריאות אבל חוק הפונדקאות הוא הראשון שהוא מעביר נגד הקהילה בריש גלי. החברים סמוטריץ', יוגב ואריאל, צועקים הרבה אבל בפועל אין להם השפעה אמיתית. אז מי כן?
האויבים האמיתיים הם דמויות חזקות יותר ומסוכנות. הם לא מדברים נגד, לעיתים אפילו בעד, אבל הם אלה שמאפשרים את הסיטואציה הנוכחית. בראש ובראשונה, וזה לא סוד, שרת המשפטים איילת שקד. האישה הצבועה מרמת אביב, שילדיה לומדים בחינוך חילוני, שכניה ומכריה כולם חילונים, אבל היא מאמצת בכל צומת את העמדה השמרנית האנטי להט"בית. מה שיותר מוזר הוא ששקד מתפוצצת בכל פעם שטוענים נגדה שהיא להט"בופובית, כאילו שהיא לא עושה את מעשיה במודעות מלאה, ומחליטה את כל ההחלטות שלה בשיא ההתכוונות. אם היא השרה הכי יעילה בממשלה, קשה להאמין שהמדיניות האנטי להט"בית שמוביל המשרד שלה היא יד המקרה.
אבל שקד לא לבד. אביגדור ליברמן ו"ישראל ביתנו" הם אויבים שקטים אבל עקביים ומסוכנים. משום מה הם בחרו ליישר קו עם המדיניות הנוראית של רוסיה כלפי הקהילה. אז הם לא מעודדים אלימות, ולא מעודדים חקיקה אנטי להט"בית, כמו במוסקבה, אבל בתור מפלגה חילונית, אנטי דתית, השתיקה הרועמת שלהם בכל העניינים האלה, היא רוח גבית לליצמן וחבריו. ליברמן אינו שתקן, הוא מביע דעתו בכל עניין, והנה דווקא כאן נוח לו להיות עם החרדים באותו צד. מה שהופך אותו לאויב מסוכן. ואולי זה גם לא מקרה שמצעד הגאווה היחיד השנה שנתקל בינתיים בהפגנת נגד, היה זה שהתקיים באשדוד, עיר עם נוכחות חזקה של עלייה מחבר העמים.
ליברמן הוא רק המתאבן לאויבת המתעתעת ביותר, מירי רגב. האישה שנהגה להגיע למצעדי גאווה ולתמוך בזכויות הקהילה, החליטה בשנתיים האחרונות כי במסגרת רצונה להיות ראש הממשלה הבאה של ישראל עליה להתחנף לחרדים. היא אימצה סט חדש של כללי התנהגות, שכולל לבוש יותר צנוע והאמירה שהיא מאמינה במשפחה בגרסת הרבנים הקיצונים, כלומר רק משפחות של גבר ואישה. מירי רגב מתנגדת לנישואים גאים, ובאופן טיבעי היא מעודדת את הגורמים השמרנים בכנסת.
מאחר שגם שני הליצנים אורן חזן ומיקי זוהר אימצו את אותו נרטיב, יוצא שהליכוד כולו שותק בענין הזה. לא גילה גמליאל השרה לשיוויון חברתי, ולא גלעד ארדן החילוני, לא אופיר אקוניס שחלם להיות ראש עיריית תל אביב ולא צחי הנגבי שבדרך כלל מיישר קו עם ביבי - איש אינו פוצה פה. היחיד שאומר משהו מידי פעם הוא ראש הממשלה עצמו, שתומך בקהילה אבל בדרך כלל רק במילים שנאמרות באנגלית. הוא עסוק בעניינים חשובים ואינו מתפנה לטפל בענייני הקהילה. וכך הרוח השמרנית של רגב הפכה את הליכוד כולו למפלגה משת"פית של החרדים בענייני הקהילה הגאה.
אי לכך, אין לקהילה ברירה אלא לצאת במוצאי שבת הקרובה הקרוב להפגנה גדולה, כדי להרים עוד יותר את רף הזעם כנגד אי שיוויון הזכויות. האם ההפגנה הזאת תשפיע במשהו על החלטת הכנסת ביום שני? לא בטוח, אבל שווה לנסות. אני אהיה שם.