לפני חודש הקדשתי טור לסרטון של רותם סלע ולטבעונות בכלל. הטור לא יצא נגד חלילה רותם סלע, אלא ניסה לבדוק מדוע בישראל 2014 מתגברת כל הזמן האמפתיה לבעלי חיים, בעוד האמפתיה לפלסטינים וסבלם כמעט ואינה קיימת. היו המון תגובות כמובן, אחת מהן זעזעה אותי באמת. "הפלסטינים הורגים יהודים" כתב איזה פילוסוף צעיר, "פרות ותרנגולות מעולם לא פגעו באיש". תשובה מעולה. חשבתי להציע לו, על פי אותו הגיון, ומאחר שיש מי שחושב שבני אדם חייבים לאכול בשר, אולי הפתרון הוא להתחיל לאכול פלסטינים. מה רע? תחשבו על זה? נגדל אותם בחוות, נאכיל אותם טוב, ואז נעשה מהם סטייקים. בשר הוא בשר הוא בשר.

בהערת אגב, נסעתי השבוע לאריאל כדי להרצות בפני סטודנטים. הכביש לשם הוא מעולה ומהיר, ארבעים דקות מתל אביב. הבעיה היא שבדרך אתה עובר ליד כפרים פלסטינים, ורואה שלמרות שהם נמצאים לצד הכביש, הם מנותקים ממנו. באחד המקומות ראיתי מכונית מסחרית שעומדת בצד בכביש, ואליה מעבירים ברגל סחורה, מרכב שעומד מעבר לגדר, במרחק 50 מטר אבל לעולם לא יכול להגיע לכביש הזה כי הוא פלסטיני. תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל השם האמיתי של זה הוא כביש אפרטהייד.

בחזרה לרותם סלע. הסרטון שבו השתתפה, הוא אפקטיבי ומרשים. ומה שהכי חשוב, ברור מה רותם סלע רוצה. היא רוצה לשכנע אתכם להפסיק לצרוך חלב ומוצרי חלב. זה מסר מאוד נקודתי, ספציפי, מסר שקבוצת אזרחים רוצה לשכנע בו אזרחים אחרים. בדיוק בשביל זה יש קמפיינים, ובשנים האחרונות קמפיינים של סלבריטאים בהתנדבות. זה דווקא רעיון יפה. אנשים מפורסמים, שמשפיעים על דעת הקהל, מתגייסים למען רעיון.

באופן טבעי רוב הקמפיינים האלה, הם על דברים שיש עליהם קונצנזוס רחב. קמפיין שקורא לאנשים להשתתף בבחירות. קמפיין בעד אוויר נקי. קמפיין שקורא לחברי הכנסת לתת שוויון מלא לקהילה הגאה. בואו נגיד שמשהו מחלוקתי כמו קמפיין למען עצירת הבנייה בהתנחלויות, הוא משהו שיהיה יותר קשה לגייס אליו סלבריטאים מהליגה הראשונה. אז רוב הקמפיינים הם מעט מימיים. ודווקא הקמפיין שבו השתתפה רותם סלע, הוא מהסמנים היותר בולטים, של קמפיינים עם מטרה ברורה.

הבעיה היא שבעידן החדש, כל רעיון חדש, יכול במהירות להפוך לבדיחה. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו עם הקמפיין החדש של המשרד לביטחון פנים תחת הכותרת "די לאלימות". נתחיל מהתחלה. למה בכלל שהמשרד לביטחון פנים, כלומר המשטרה, תיזום קמפיין סלבריטאים נגד אלימות? האם המשטרה בעצמה עושה מספיק נגד אלימות? היא מצליחה להתמודד נכון עם אלימות? אולי בכלל צריך קמפיין סלבריטאים נגד אלימות משטרתית? או נגד חוסר ההצלחה של המשטרה במלחמתה בפשע המאורגן? או הכי טוב, קמפיין סלבריטאים נגד הנטייה של המשטרה לעשות כותרות על הגב של מפורסמים, ראה מקרה יהודה לוי, קרן מור ומנשה נוי.

ממתי בכלל משרד ממשלתי מארגן קמפיין סלבריטאים בהתנדבות? הקמפיין עצמו הוא כמובן בטל בשישים. הכותרת "די לאלימות" היא ריקה מתוכן בדיוק כמו הכותרת "אנחנו בעד השלום". מי לא מסכים לכותרת די לאלימות? אני בטוח שגם ולדימיר פוטין ואפילו בשאר אל אסאד, היו חותמים בשמחה על קמפיין עם הכותרת הזאת. שהרי מי לא רוצה שהאלימות תפסק? במיוחד שהוא עצמו לא מחשיב את עצמו כאלים, אלא כצודק.

ואם כבר עושים קמפיין נגד אלימות, ומפתים סלבריטאים תמימים, שהם לא תמיד גאוני הדור, לבוא ולהשתתף, האם לא כדאי לבחור אותם יותר בקפידה? אני אוהב ומעריך את משה איבגי, שחקן הקולנוע הבכיר של ישראל. אני מת על שלומי קוריאט. אבל האם הם צריכים לככב דווקא בזמן הזה בקמפיין נגד אלימות? הרי בשאר ימות השבוע הם מככבים  בסדרה האלימה "הבורר" ולצידה בפרסומות שאמנם עושות זאת בהומור, אבל משתמשות באלימות. אז מה מבין הילד בין ה 12 שרואה את הקמפיין? אולי שזה קמפיין הומוריסטי ושדווקא אלימות זה טוב?

הקמפיין של המשרד לביטחון פנים מגוחך ומגחך. הוא הופך את כל הקמפיינים האחרים שבהם סלבריטאים לוקחים חלק לבדיחה. ולא רק זה, הוא גם מקומם. לא משתתף בו אף ערבי. לא משתתף בו אף אדם זקן. לא משתתף בו אף אתיופי. יש הומו אחד, אבל אין לסבית ואין טרנסקסואל. אין בו חרדי עם פיאות. אין בו רוסי. אין עובד זר.

יש בו רק סלבריטאים שממש טוב להם בחיים, אבל עושים פרצוף עצוב למצלמה, בלי להבין בדיוק מה זה אומר. כי מעבר לשתי המילים "די לאלימות" אין בסרטון שום דבר אמיתי. אומרים די לאלימות, במשפחה, בכביש, בבתי הספר, במגרשי הספורט. אבל לא מראים שום דבר חוץ מצלליות מרוחקות. איש בקמפיין הזה לא לוקח אחריות על משהו ספציפי. אף אחד לא אומר משפט כמו "זה לא הגיוני שילדים מקללים ילד אחר בקריאות יא הומו". זה לא הגיוני שאוהדי כדורגל מקללים שחקן רק בגלל שהוא ערבי". ואפילו לא משהו יותר פשוט כמו "זה לא הגיוני שגבר מרים יד על אשתו". כי הרי תמיד יש את זה שיגיד שנמצאה גם אישה אחת שהכתה את בעלה. וגם לו מגיעה הגנה. זה קמפיין לכו-לם.

אז בואו נגיד "די לאלימות" כללי, ומכובס, שבו איש לא לוקח אחריות על כלום. והוא עושה חשק לצלם קמפיין נגדי שמיועד לשר לביטחון פנים ולמפכ"ל תחת הכותרת "הגיע הזמן שתיקחו אחריות".

יהיו כמובן מי שיטענו עכשיו: "מה אתה רוצה? הכל מכוונות טובות!". אז הנה התשובה: כוונות טובות לא מספיקות. וקמפיין מחורבן מהסוג הזה פשוט גורם נזק. נזק לקמפיינים אחרים, נזק לכל המושג הזה של קמפיינים, והוא מטשטש את העובדה שהממשלה היא זאת שצריכה לתקן את המציאות ולא לארגן קמפיינים מופשטים, שיש בהם הרמת ידיים. כי אם הממשלה והמשטרה צריכה קמפיין סלבריטאים אז מי צריך אותם בכלל?