כולם שונאים קורקינטים. הולכי הרגל על המדרכות כועסים. עירית תל אביב חושבת שהם מפגע. פקחי העירייה נותנים דוחות על ימין ועל שמאל. ובאופן כללי ההצטרפות שלהם למשק התנועה מלווה ביחס שהוא בין חוסר אמפטיה לסלידה. ולכן דווקא היום, בעקבות מותו הטרגי והמיותר של דניאל כהן, הגיע בזמן לבדוק האם היחס לקורקינטים הוא נכון, ובעיקר האם הוא תורם לביטחון של כולנו.

התשובה היא כמובן לא. והיא נובעת מזה שהיחס לקורקינטים הוא כאל מפגע. אז בואו נחשב מסלול מחדש. קורקינטים הם לא מפגע, הם פתרון תעבורתי מעולה שמקל על אנשים להתנייד במרחב העירוני. בואו נזכיר שהתנועה בתוך תל אביב נהייתה בשנים האחרונות די בלתי נסבלת. הרכבת הקלה היא בשלב הזה אסון תעבורתי. תוסיפו לזה את תנופת הבנייה, ותקבלו עיר שמתחילה להיות דומה לבנגקוק.

אז אפשר ללכת ברגל, או לנסוע על אופנים, אבל אם רוצים שזה יהיה קצת יותר מהיר, קורקינטים הם פתרון מעולה. כמובן צריך קסדה ולהסדיר מקומות חניה, אבל בעקרון זה כלי תחבורה מעולה וקל שיכול להעביר אותך את חצי העיר בעשר דקות במקום בחצי שעה.

ומה עושה העירייה? דוחפת את הקורקינטים לכביש ונותנת דוחות. למה בעצם? הרי אין בעיר באמת נתיבי אופנים מסודרים. העירייה לא ממהרת להוביל כאלה. ברחובות כמו אלנבי, דיזנגוף ובן יהודה, אין שום פתרון. אז מה עושים? רק לפני חודשיים העירייה יצאה בקמפיין שקורא לקורקינטים לרדת לכביש. באמת? ראיתם פעם איך נראה רחוב אלנבי כשהוא מלא באוטובוסים? העובדה שרוכב קורקינט לא נהרג שם כל יום היא נס.

קחו לדוגמה את צומת עזריאלי קפלן. אתם יודעים מה זה לעבור שם עם קורקינט? בין המשאיות העצבניות? ושם לדוגמה יש מדרכות מאוד רחבות ואין בעיה שקורקינטים, במיוחד בנסיעה איטית, ישתלבו בתנועת ההולכים. הגיע הזמן להזכיר שנהגי הקורקינטים הם לא באמת פושעי תנועה שרוצים להפריע לקשישים בדרכם.

"נערים יורדים עם קורקינט לכביש כי מגרשים אותם לשם מהמדרכות. ואני לגמרי לא בטוח שההחלטה הזאת היא הנבונה מכולן"

במילים אחרות, אני מאמין שאפשר לשלב בין קורקינטים והולכי רגל עם מדרכות, במיוחד במקומות שבהן המדרכות רחבות, ובמקומות שאין שבילים. אגב למה העירייה כל כך מתמהמהת עם שבילי אופניים נוספים? למה הם מחכים? אפשר למשל להקפיד על מהירות נסיעה שונה על מדרכה. זה לא עדיף מאשר סתם לשלוח פקחים שיעמדו בצומת וידחפו אותך לכביש?

אני אוהב קורקינטים שיתופיים. הם מקלים עלי את החיים. והשבוע קבלתי את הדוח הראשון שלי על קורקינט. איפה? בכיכר הבימה. מקום שהוא דוגמה לקשקוש. קשה להבין שם מה מותר ומה אסור. וקשה להגיד שבכיכר רחבת הידיים אין מקום לכולם.

לפני חודש החליטה העירייה שבמעבר הרחב לשדרות חן מותר לאופנים לנסוע אבל לא לקורקינטים. זה מעבר רחב מאוד ונח, ועכשיו יושבים שם מדי בוקר פקחים שטוענים שהנתיב הנכון הוא דרך רחוב הוברמן. למה? ככה? ואיך בכלל אפשר לדעת את זה?

ובכלל בואו נחשוב מחדש על מדרכות. בצומת קרליבך החסומה כעת מכל הכיוונים אפשר כל היום למצוא אופנועים (!) שחותכים מצד לצד דרך המדרכה כי דרך כביש זה ייקח להם רבע שעה. האם יש שם פקחים? לא. כי אופנועים הם עכשיו לא האויב. אז הפקחים רצים אחרי קורקינטים ברחבת הבימה רחבת הידיים. יופי.

אני לא מכיר את הפרטים על מותו המיותר של דניאל כהן. ברור שילד בן 13 לא אמור להשכיר לבדו קורקינט. אבל נערים יורדים עם קורקינט לכביש כי מגרשים אותם לשם מהמדרכות. ואני לגמרי לא בטוח שההחלטה הזאת היא הנבונה מכולן. לדעתי עדיף למצוא דרך לשלב את כולם על המדרכה. עם כל הכבוד לכל הולכי הרגל. אגב כשאני יורד מהקורקינט אני הופך להולך רגל, ואני משוכנע שאפשר למצוא דרך שכולנו נחייה בשלום על המדרכות. זה עדיף מאשר להרוג אותנו בכביש.

דניאל כהן ז
דניאל כהן ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה