סרטון הצלף היורה לא באמת מטריד או מזעזע אותי. מבחינתי הוא מדגים איך אנשים שגדלים מול משחקי מחשב, ויורים לאורך כל נעוריהם בדמויות מצוירות בתלת ממד, מאבדים רגישות לחיי אדם. במיוחד כשהסיטואציה מזכירה מאוד ישיבה מול קונסולה בבית. זה לא סרטון מלבב (וברור שהתגובות האוטומטיות בימין אינן נעימות לעין, ושהצעקות נגד צה"ל שביקש לחקור את האירוע הן כבר רק קוריוז), אבל אם זאת אכן פשיטת רגל מוסרית, אז היא חלה על כל המין האנושי.
גם סרטון ה"טרוריסטית, חיילת בצבא הטרור" לא מזעזע אותי. יש גם בצד השמאלי של המפה פנאטים ומטורפים; לקרוא לחיילת שסתם עושה את עבודתה "טרוריסטית" זה דוחה, מטופש ואלים. העובדה שבימין ממהרים לחגוג על זה אין פירושה ששמאלנים ציונים נאורים לא צריכים לגנות את האנשים האלה. העולם, כמה עצוב, מלא כרגע באנשים גסים שעושים מעשים מטורפים, והכל בשם איזו "אמת" שכולה פייק ניוז.
על סף יום העצמאות ה-70 של ישראל, העולם נמצא בצומת דרכים משונה. מצד אחד פלאי המדע והטכנולוגיה, ההתקדמות העצומה בהמון תחומים - כולל זכויות נשים ומיעוטים, כולל פחות עוני ופחות מחלות - שיוצרת כפר גלובלי די חמוד ומלא במקומות זולים ונעימים לחופשה. מצד שני פורחת לאומנות שונאת ומטורפת כמעט בכל מקום. טראמפ הוא פסיכי עם קבלות שממש אי אפשר לסמוך עליו שלא יחולל מלחמת עולם, פוטין מפחיד עוד יותר ובגבול הצפון שלנו טובח בשאר אסד המופרע באזרחיו בגז עצבים עם חברים מאיראן שמוחאים לו כפיים. העיקר שנפטרנו מדאע"ש. זוכרים אותם?
גם בישראל פנימה התחושה היא שכולם השתגעו. יו"ר האופוזיציה דוד אמסלם מאשים את מפכ"ל המשטרה בניסיון הפיכה, אילת שקד דוהרת קדימה עם דחפורים בניסיון להפוך את בית המשפט העליון למכלאת כלבלבים, והדוכסית מירי רגב חולמת על חגיגות 70 שבמרכזן יכתירו את ביבי למלך. עם שרביט והכל. בנמרצות אין קץ היא הפכה את חגיגות ה-70 למשהו צעקני ומנופח, בלי טיפת נשמה. בדיוק כמו הקליפ ל"הללויה" שבו שומעים בעיקר את הקהל במקום את הזמרות, עם בתים עלובים שנוספו בחטא, ועם טקס משואות שאליו היא רצתה לייבא איזה כלומניק ממרכז אמריקה שניצח בבחירות שיש חשד גדול שזויפו. שלא לדבר על ההתנהלות הצבועה שלה, אישה שמתייצבת בכל שנה להצטלם במצעד הגאווה וכמובן שלא מצאה מישהו מקהילת הלהט"ב שראוי להדליק משואה.
ככל שאתה צולל יותר לפרטים, כך אתה נגעל יותר. במיוחד אם אתה איש שמאל שמבין שבאקלים הנוכחי, בין שגריר אמריקאי שהוא מתנחל בתחפושת לחמאסניקים מיליטנטיים, אין שום סיכוי לפתרון מדיני ויש כל הסיכויים שבסוף יהיה כאן אפרטהייד אמיתי. ישראל נהייתה ארץ שתושביה מרחמים על בעלי חיים, אבל לא מצליחים למצוא פתרון ל-50 אלף ענים מאפריקה שכל רצונם לעבוד בעבודות שאף ישראלי לא מוכן בכלל לחשוב עליהן. ארץ נטולת חמלה.
בשיא הריב הפתטי על טקס המשואות, כאילו באמת אכפת לי אם אדלשטיין או נתניהו ינאמו את הנאום החגיגי החלול, כרמי גילון הציע ששמאלנים יצביעו בשלט. שיהיה מרי אזרחי ברייטינג של טקס המשואות והעונש של ביבי יהיה אצבע משולשת מוועדת המדרוג. הרעיון הזה מדגים מצוין את הנטייה המושרשת של השמאל, שהתעצמה עם השנים, להצביע על דרך ההיעדרות. והוא מדגים גם איך השמאל איבד את דרכו.
האדם והאדמה
טקס המשואות בשבוע הבא יהיה פומפוזי ומופרך כמו בכל שנה. אולי הפעם יותר, כי רגב היא באמת שרת הטעם הרע (מי היא שתעיף את אביב גפן?), אבל יהיו בו גם רגעים מרגשים. תסמכו על שלמה ארצי, שהדברים שיגיד לפני שידליק משואה יצרבו בגרון. ומה רע באורנה ומשה ודץ שרים את "כאן", אולי אפילו בבגדים המקוריים? שלא לדבר על נטע ברזילי ועל שרית חדד שתשיר יפה? ודני רובס? וחיים משה? יהיה מה ומי שיהיה, השמאל צריך להיות חלק מזה.
כבר כמה שנים אני חושב שהשמאל לא צריך יותר להפנות גב. אני יודע שזה קשה, אבל כשמחליטים שלא צריך יותר לסבול ומפנים את הפנים והחזה, יכולים לקרות דברים איומים. למשל, שמאלני טוב עשוי להפוך להיות עירית לינור או אברי גלעד. להיות ימני שהוא שמאלני לשעבר, מנופף אצבע משולשת ומרופדת מזומנים לעבר קובי מידן, שעכשיו מעיפים אותו מהנחיית טקסים. אפשר גם למעוד כמו תמר זנדברג, שאיבדה לרגע את הצפון וחברה לאחשדרפן הראשי משה קלוגהפט, שמצדו מיהר לתקוע לה סכין בגב. כן כן, בישראל 2018 הרבה יותר כיף להיות בחבר'ה עם עמית סגל ושמעון ריקלין, שיודעים ליהנות ממנעמי החיים של תל אביב ואז לעשות פרצוף שהם מתעבים אותה. אבל אני לא מתכוון לוותר. ממש לא.
המדינה הזאת היא שלי אפילו יותר משהיא של בצלאל סמוטריץ'. לבטח קיבלתי פחות הקלות מס ממנו, פחות הנחות מהמדינה על כל בלטה בבית שלי. אני תרמתי כאן דם, יזע ודמעות. השתתפתי במלחמת לבנון, כך שלדעתי אני אפילו יותר קרבי ממנו; לפי אתר הכנסת הוא היה "עוזר ראש זירת מרכז בחטיבת המבצעים של המטה הכללי", מה שזה לא אומר. אני לפחות רעדתי מפחד בהרי השוף.
אני מאמין שאפילו לחוסנו של העם היהודי אני תורם יותר מסמוטריץ'. רוב יהודי אמריקה, אני משוכנע, מעדיפים אותי עליו בכל רגע נתון. ועדיין, כמה שאני לא סובל אותו, בחיים לא חלמתי לארגן "מצעד בהמות" כדי להסביר מה אני חושב עליו ועל דעותיו. שיחיה את חייו. מפרגן לו את כל הבורקסים והאורנג'דה שהוא אוהב.
המדינה הזאת היא שלי. הדגל הוא שלי. ההמנון הוא שלי. לא רק שלו. סבא שלי, סולומון אוחובסקי, היה רופא הגליל הרבה לפני קום המדינה. הוא קבור בראש ההר בראש פינה. אבא שלי המנוח לחם נפצע וכמעט מת במילואים על הר הצופים בירושלים, השתתף במלא מלחמות, ולאחרונה למדתי שבמסגרת עבודתו במוסד הוא היה זה שמצא באיזה בוידעם מחברת מפלילה שהחביא שם אייכמן. אני האדמה הזאת ואין לי שום צורך להתבייש בזה שאני מאמין בשלום עם הפלסטינים, מאמין שאפשר לקיים איתם דיאלוג ולמצוא פתרון לחלוקת הארץ הזאת. וגם אם אני טועה, זכותי לחשוב ככה.
הדגל והגאווה
בשנתיים האחרונות, שבהן המציאות כאן הפכה עכורה בגלל חקירות נתניהו, אני כבר לא סתם איש שמאל: הפכתי לסמול קיצוני. המילה "רדיקלי" מוצמדת לשמי אוטומטית. באופן כללי, כולם מנסים להסביר שאני ושכמותי בוגדים ומנוולים. אנחנו לא. אנחנו מכאן, בדיוק כמו כולם, והאמת היא ש"כולם" האלה לא בהכרח רחוקים מדעותיי כשבודקים קצת את הפרטים. למשל, אחרי יום השישי שבו נהרגו מול הגדר בעזה כמעט 20 איש ויותר מ-800 נפצעו, שמחתי לגלות בסקר היומי של "ידיעות אחרונות" שהיחס בין אלה שחושבים שפעלנו נכון לאלה שחושבים שהגזמנו היה 65:35. כן, הרוב הצדיק את התגובה הצבאית, אבל אם אני כזה קיצוני, אז איך זה שהסקר ההוא לא קבע 95:5? עובדה.
הרעש הלאומני של בנט ורגב גורם להרבה מאוד אנשים שחושבים אחרת להוריד את הראש, אבל יש סיכוי שאחרי הבחירות הבאות יהיה כאן שלטון קצת אחר. לא שמאלני, אבל לפחות מרכזי יותר ואולי קצת יותר הגון. וגם אם לא, וביבי ימלוך כאן לנצח, אסור לוותר. השבוע צריך להניף בגאווה דגל, לצאת לרחוב או לפחות לעשות מה שאוהבים. מי שאוהב מנגל יעשה מנגל (יש גם פתרונות לצמחונים וטבעונים). מי שרוצה לשתות ולעשן על המרפסת ולהביט אל המטס בעיניים מזוגגות, גם זה סבבה. גם חידון התנ"ך. כל אחד יעשה מה שבא לו, עם מי שבא לו. ושיהיה נחמד גם לחבריו או לשכניו הערבים שהיום הזה קצת קשה להם. כן, זה קשה להם וזה בסדר. אפשר להכיל את זה. זה לא הופך אותם לפחות בני אדם מאיתנו או לאזרחים פחות טובים.
יום עצמאות נהדר שיהיה לכולם, ובמיוחד לאחיי ולאחיותיי השמאלנים. שימו אצבע משולשת ודגל על הרכב, ותנו לעצמכם ליהנות. מגיע לנו.