הרבה זמן לא ראיתי סרט כמו "הרודפים" (במקור "The Highwaymen"). סרט שנראה כמו סרט, כמו הדבר הזה ש*פעם* קראנו לו סרט. עם התחלה, אמצע וסוף. עם סיפור מרתק שמסופר באופן מסורתי, אבל בכל זאת עשוי מעט מודרני. שמובילים אותו כוכבי קולנוע אמיתיים, שחקנים כאלה מהוליווד שמספיק המבט שלהם כדי שתבין הכל.

בעידן החדש שבו הבידור העיקרי הוא סדרות, כמעט ונעלמו מהעולם הסרטים ה"רגילים". בתי הקולנוע מלאים בפעלולים ואקשן, סרטים שיש מספיק די אש ותמרות ענק כדי לשרוף את כל כדור הארץ (אופס, והוא כמעט תמיד כמעט נשרף). אם כבר יש סרט רציני ומעניין, הוא בדרך כלל לא דובר אנגלית. הסרטים הדרמטיים הגדולים - מ"חלף עם הרוח" ועד "אנשים פשוטים", מ"קרמר נגד קרמר" ועד "הסנדק" - הם כבר לא באזור המטרה של אף יוצר. למה לצמצם לשעתיים-שלוש מה שאפשר למתוח על עשרה פרקים מפורטים.

כשאתה מתיישב בסלון ומרים רגליים, אתה כמעט אוטומטית מתכונן לשעות ארוכות. כי נטפליקס - נו, נטפליקס היא ממש לא הבית של הקולנוע. הענק שהשתלט על חיינו אמנם מציג סרטים ומשקיע בהם, אבל אלה בדרך כלל סרטי ז'אנר. קשה להגיד שהפלטפורמה הזאת מאוד ידידותית לסתם סרטי קולנוע.

עיניים כחולות לרווחה

סרט יכול להגיע לנטפליקס במספר מסלולים. יש סרטים גמורים ומוכנים שהחברה רוכשת להפצה; הבולט שבהם היה "רומא", שנטפליקס קנתה בשנה שעברה ואז הריצה לכל הפרסים. "רומא" גם זכה להפצה התחלתית מוגבלת בבתי קולנוע לטובת ענקים שמעדיפים מסך ענק, ובמיוחד לסרט כזה שמצולם באופן גרנדיוזי (אגב, טוענים שההפצה של "רומא" בישראל הייתה מהמוצלחות בעולם). לצד אלה, נטפליקס מפיקה גם סרטים בעצמה. אלה בדרך כלל סרטי ז'אנר, אקשן, נוער או מד"ב. בין יוצאי הדופן היה "המלאך" שביים הישראלי אריאל ורומן, על הסוכן המצרי אשרף מרואן שהיה או לא היה סוכן כפול.

The Highwaymen
המבע הזה. קוסטנר | צילום: Netflix

מאז שאני מנוי לנטפליקס, כמעט שלוש שנים, עוד לא ראיתי שם סרט בהפקתה כמו "הרודפים". לכן הצפייה בו הייתה חוויה כל כך מפתיעה. הרי כשהיא מעלה משהו חדש, אתה בדרך כלל לא יכול אפילו להבין מה זה. צריך להציץ למעלה, לאותיות הקטנות, לראות אם זה סרט או סדרה. וגם כשזה סרט, זה הרבה פעמים מתחיל בגרוב של סדרה מודרנית. כש"הרודפים" מתחיל, לעומת זאת, אתה קודם כל מבין שהגעת למקום אחר.

זה סרט הוליוודי קלאסי על פי כל הפרמטרים. קודם כל כי הוא מחזיר לחיים את הסיפור על בוני וקלייד, זוג הפושעים הסקסי שהסעיר את ארצות הברית בשנות ה-30 של המאה ה-20. ב-1967 הונצח סיפורם בסרטו של ארתור פן, "בוני וקלייד" עם וורן בייטי ופיי דאנאוויי, שנחשב לפורץ דרך באופן שבו הציג פושעים וסקס. זה אחד הסרטים הראשונים שבהם פושעים/ רוצחים הוצגו באופן חיובי ואמפתי, למעשה הואדרו לרמת גיבורי תרבות לגיטימיים. סצנת הסיום, שבה השוטרים מרססים את הפושעים הנאהבים במאות כדורים, הייתה הראשונה אי פעם שבה הרג הוצג בקולנוע באופן פיוטי.

50 שנה אחר כך, "הרודפים" מספר את אותו סיפור דרך עיניהם של זוג אנשי ה"טקסס רינג'רס" שתפסו אותם. גם הסרט הזה מבוסס על סיפור אמיתי ועל הספר שכתב אחד מהם. בתפקידים הראשיים וודי הרלסון וקווין קוסטנר, כבר מבוגר, אבל עדיין קווין קוסטנר. יש לו את המבע הזה של כוכב הוליוודי. כשהוא מישיר מבט אתה צולל לתוך העיניים הכחולות שלו כמו בסרטים של פעם. גם הרלסון לא פראייר, קצת פחות סטאר מקוסטנר אבל הרבה יותר שחקן. גם מונולוגים מעט בנאליים מקבלים בפיו איזה עומק.

The Highwaymen
מזמין פנימה באלגנטיות. "הרודפים" | צילום: Netflix

אבל העניין הוא לא בפרטים אלא בתחושות. אפילו האלימות בסרט היא בסגנון הישן, לא מתאמצת לדחוף לך הכל לפנים. זה מייצר אוטומטית נוסטלגיה לסרטים של פעם.

אני כמובן מאוד אוהב סדרות. זה כיף והכל טוב, אבל יש בי איזה געגוע לחוויה של "סרט טוב". כזה שאתה צולל לתוכו, לא בגלל שהוא נורא מפתיע או בגלל שיש איזה פיתול עלילתי מדהים על ההתחלה; בגלל שהוא מזמין אותך פנימה באלגנטיות ומבטיח לך שעתיים קסומות. במקרה של "הרודפים" הסוף בכלל  ידוע: בנוי וקלייד ימותו, קוסטנר והרלסון יתפסו אותם. ועדין, כבר מהרגע הראשון יש מתח באוויר. לא כל כך ברור איך כל זה עומד לקרות.

להיות קים קרדשיאן     

"הרודפים" הוא לא סרט ענק מהסוג שאומרים עליו "חובה". אבל לפחות אצלי הוא פורט על איזה נים. ג'ון לי הנקוק, שהתפרסם כתסריטאי לפני שהחל לביים, הוא לא איזה במאי צעיר וקאטינג אדג'. הוא מספר את הסיפור באופן מסורתי. בתחילת הסרט בולט צילום קצת שונה, עכשווי, מזוויות מאומצות, אבל תוך כמה דקות הוא שוקע לתוך הסיפור - והסיפור כל כך חזק שהוא מסדר הכל. אפילו שותל פנימה קצת תובנות עכשוויות, למשל בתיאור ההערצה ההמונית של תושבי דרום ארה"ב לזוג הפושעים שנעשה כאילו כהקבלה לעידן הקים קרדשיאן, אבל הכל בטעם ובלי להאכיל בכפית.

"הרודפים" הזכיר לי כמה כיף זה לראות סרט טוב. מאחר שבעידן הזה לכל פרק יש המשך ותמיד יש עוד עונה, החלטתי למחרת לחפש ב-VOD עוד סרט כזה. אבל לא מצאתי.