כבר ארבע שנים שבחדרה מתקיים מצעד גאווה קטן אך נמרץ. השנה הרימו המארגנים פרויקט הדסטארט כדי לאסוף את הכסף הדרוש לקיומו, וזהו רק חלק מתופעה הולכת ומתרחבת של מצעדי גאווה מקומיים שמתקיימים בשנים האחרונות ברחבי הארץ - בחיפה, בבאר שבע, בראשון לציון והשנה גם בכפר סבא. אלא שכמו שקורה לפעמים, יש גם מי שרוצה להתנכל. אם לא באופן ישיר אז באורח עקיף.
את מצעד הגאווה בכפר סבא יזמו בני נוער מארגון הנוער הגאה בעזרת המדריכים שלהם, אלון מאור ודוד באום. כשהחלו לנסות להשיג רישיון התברר שלמשטרה יש דרך להפוך את הרצון הלגיטימי הזה לסיוט של תנאים בלתי אפשריים, כמו הקמת גדרות ונקיטה בצעדים אחרים שעלותם עשרות אלפי שקלים. כך, במקום מצעד גאווה אופטימי ושמח שלא אמור להפריע לאיש - בטח לא בעיר חילונית כמו כפר סבא - הופך האירוע עוד לפני שיצא לדרך למאבק שהגיע הבוקר (חמישי) לכותרת הראשית של עיתון "הארץ".
הדרמה בכפר סבא ממחישה מצוין את הפערים שבתוכם מתנהלת הקהילה הגאה. מצד אחד, העיריות בתל אביב ובבאר שבע תומכות ועוזרות; ברגעים אלה ממש עמלים מאות אנשים על האירועים שיחלו בהן בעוד שבוע, ויהיו השנה גדולים עוד יותר מבעבר. מצד שני, ובמרחק 20 דקות נסיעה, הרצון לקיים מצעדון גאווה הופך לדרמה שדורשת התערבות של בתי משפט.
על הרקע הזה בולטת לטובה היוזמה שנקט השבוע המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, או בעברית איכילוב, שם נערכים מראש לתופעת לוואי כאובה ומוכרת של אירועי הגאווה: שימוש יתר מסוכן בסמים.
רופאים ללא בושות
בשלוש-ארבע השנים האחרונות יש עלייה מטורפת בשימוש בסמים סביב המסיבות הנלוות למצעד הגאווה. בשנה שעברה הייתה בשלב מסוים הצפה כה גדולה בחדר המיון של איכילוב, שמנהל המיון ד"ר פנחס הלפרין הודיע כי הוא מלא וביקש מאנשי מד"א להפנות אנשים לבתי חולים אחרים. עם סיום חודש הגאווה העלה ד"ר הלפרין פוסט חזק מאוד שתיאר את מה שקרה וניסה להבין כיצד אפשר למנוע את המצב הזה בעתיד. הפוסט עורר הדים רבים, ולקראת אירועי הגאווה הקרובים יזם בית החולים יום עיון שכלל הדרכות לכל אנשי המיון כדי להקל עליהם להתמודד עם המבול הצפוי של המטופלים – ומתוך תקווה שהדיון יעלה את המודעות לנזקי הסמים גם בתוך הקהילה.
זה נשמע טריוויאלי, אבל זה ממש לא. הנהלת בית החולים החליטה שאנשי המיון זקוקים לידע עדכני ונרחב כדי לטפל טוב יותר במי שיגיעו אליהם, וזאת בלי לעודד סטיגמות כנגד הקהילה הגאה. הרי שימוש מוגזם בסמים ובאלכוהול רחוק מלהיות בעיה בלעדית שלה: לראיה, בפורים האחרון הגיעו למיון עשרות בני נוער מרחבי הארץ שבאו למסיבה העירונית הענקית בכיכר המדינה, השתכרו והשתמשו ביותר מדי סמים.
כדי להדגיש, מנהל בית החולים פרופ' גמזו טרח לבוא ולשאת דברי פתיחה. אחריו דיבר ד"ר רועי צוקר, שנתן הרצאת מבוא בשני נושאים: סמי המסיבות הקיימים בשוק וההשפעות השונות שלהם כשהם מתערבבים אלה באלה, והבעיות סביב קיום יחסי מין לא מוגנים בעידן ה-PrEP, התרופה המונעת הידבקות ב-HIV. ההרצאה התקדימית הזאת מסמנת התקדמות גדולה בפני עצמה: ד"ר צוקר הוא רופא גאה מחוץ לארון, נציג בולט של דור חדש של רופאים שלא רק שאינם מסתירים את שיוכם לקהילה, אלא גם בוחרים לשפר את היחס בינה לבין מערכת הבריאות. צוקר מתמחה במחלות זיהומיות ואת ההרצאה שנתן באיכילוב הוא יישא מחר (שישי) גם במרכז הגאה לטובת חברי קהילה שמעוניינים (וצריכים) להבין יותר.
בהמשך הבוקר הנחיתי פאנל בהשתתפות פסיכולוגית, עובד סוציאלי מבית החולים, מנהל המרפאה במרכז הגאה ד"ר גל וגנר, ומנכ"ל האגודה לזכויות הלהט"ב אוהד חזקי. הרעיון היה להרחיב קצת את הידע של אנשי המיון על הצרכים המיוחדים של אנשים מהקהילה - למשל העובדה שיש אנשים, בעיקר צעירים, שעדיין לא יצאו מהארון והחרדה הגדולה ביותר שלהם היא שבית החולים יעדכן את משפחתם. דיברנו גם על אנשים שחוו פגיעה מינית אך מתביישים להגדיר כך את הדברים ולוקחים את האשמה על עצמם.
יום העיון התנהל ברוח טובה ובפתיחות מחממת לב. ניכר שאנשי איכילוב רוצים להבין, וגם שחסרים להם כלים בסיסיים. למשל נוהל הקובע שכאשר מגיע אדם השייך לקהילה הטראנסית, יש לשאול בתור התחלה "מה מין הפנייה" - זה הנוסח המקובל כיום בקהילה כדי להבין אם הוא או היא מבקשים שיפנו אליהם בזכר או בנקבה - ובכך לפוגג חשדנות, כעסים ופחדים. זה נשמע כמו פרט קטן, אבל זה משהו שיכול לעשות את כל ההבדל בין חוויה טובה במיון לחוויה זוועתית שתיגמר בכך שהמטופל/ת פשוט יקומו ויברחו.
אבל בואו נגיע ללב העניין: יום העיון באיכילוב שם ספוטלייט על הפיל הלבן שהגיע הזמן לדבר עליו בקול רם.
גבולות השליטה
GHB (מוכר גם בכינוי "ג'ינה"), קטמין ("K") ולאחרונה גם המבהיל מכולם, קריסטל מת' או "טינה": השימוש בסמים האלה גבה בשנים האחרונות לא מעט קורבנות צעירים בנפש, חלקם כלל לא מדווחים בגלל הרצון של המשפחות להסתיר את סיבת המוות האמיתית. צריכת הסמים מגיעה לשיא במסיבות שנערכות בשבוע הגאווה, ולמרות שהדיון הזה גם מגביר את הסטיגמות ההן סביב הקהילה, חייבים להתחיל לקיים אותו כי הדברים יוצאים משליטה. איך אומרת מרגול, "אור השמש מחטא הכל". אז כן, חייבים לדבר על בעיית הסמים בקהילה הגאה.
הגישה העתיקה של להסביר ש"סמים זה רע" פשטה מזמן את הרגל. זאת בעיקר שיטה שלא נותנת מענה למה שקורה בשטח: לא שחלילה צריך לעודד את השימוש בסמים, אבל צריך דרכים יותר מגוונות להתמודד. אחת מהן היא להסביר יותר ולהנגיש את הידע כדי שהמשתמשים יבינו את הסיכונים ויימנעו מכמויות יתר ומערבובים שעשויים להגיע עד מוות. בהרצאה של ד"ר צוקר הוצגה טבלה מפורטת על היחס בין כל הסמים והסכנות הטמונות בערבוב שלהם; הטבלה הזאת עשויה להציל חיים וראוי שתהיה בהישג ידם של כמה שיותר הומואים שיוצאים למסיבות הגאווה, כמו גם לאנשי מד"א והמיון. הנה היא לפניכם:
גם בעיריית תל אביב ובאגודה מקדישים מחשבה לעניין צריכת הסמים ופועלים השנה ביחד עם מארגני המסיבות כדי לייצר מרחבים בטוחים בתוך המסיבות ואזורים שבהם תוגש עזרה מיידית למי שהגזים. מארגני המסיבות הגדולות - ביניהם שמעון שירזי, אוהד חיים ותומאס שמש - מובילים השנה קו של מודעות לנזקי הסמים וניסיון לצמצם את הסיכונים. אין להם כמובן יכולת לשלוט בחוגגים ובחומרים שהם צורכים, אבל הם הבינו שמחובתם לסייע בהקטנת הנזקים ככל שניתן. אז במסיבות הגדולות ובמצעד יהיו השנה לא רק מרחבים בטוחים, אלא גם מתנדבים שיעזרו למי שהפריז.
אני חושב שהגיע הזמן להסיר את הכפפות. בקהילה הגאה, ובעיקר אצל ההומואים, יש עלייה מסוכנת בשימוש בסמי מסיבות קשים - עם ובלי קשר לשבוע הגאווה. ולא רק שהכמויות בלתי נסבלות: המצב החדש הוא שרבים נוטים להאמין כי השימוש בסמים הוא תנאי כמעט יחיד להנאה אמיתית במסיבות, סוג של חובה. זה נהיה בעייתי עוד יותר כשמדובר באנשים צעירים שמקבלים את הרושם כאילו הנוסחה היא מסיבה = סמים, או שהסמים הם טקס החניכה שלהם בכניסה לקהילה.
הטבלה שמצורפת גם כאן, של מה מותר לערבב ומה אסור, היא רק טיפה בים. אני מתקשה להבין איך לתקוף את התופעה הזאת, שהיא חלק מהלך רוח עולמי, בלי להתחסד ובלי להטיף. ואני מודה שאין לי תשובות טובות, אבל אולי אפשר להתחיל בבקשה פשוטה: תשמרו על עצמכם ואל תגזימו. לקראת אירועי הגאווה, נסו לחשוב רגע. לצמצם את הכמויות. לזכור שאתם רוצים לבלות ולא לגמור בבית חולים, שלא לומר בבית קברות. העסק הזה יצא משליטה, וכל אדם צריך להביט במראה ולתת לעצמו תשובה אמיתית לשאלה אם הוא רק חוגג או כבר משתגע. מה אני אגיד לכם? תהיו בריאים.