אולי תסרבו להאמין, אבל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הצליח להפתיע אפילו אותי. אי אפשר להתעלם מהדברים שאמר בעד מינוי ברט קבאנו לבית המשפט העליון, תוך שהוא מאשים ולועג לפרופסור כריסטין בליידי־פורד שהתלוננה נגדו על הטרדה מינית.
וואלה, טראמפ, הפתעת.
גם אם מדובר בתלונת שווא, לא ציפינו שנשיא ארצות הברית ידבר בטון לגלגני כזה כלפי מתלוננת על עבירות מין. אין לי בכלל ספק שאם קודמו בתפקיד, ברק אובמה, היה עומד שם במקומו - הוא היה תומך בגרסה של המתלוננת ולא מתייחס אליה בצורה כזו. אל תחשדו בי בגעגועים לאובמה. לא אשכח ולא אסלח לו על הכשרת מעשי האחים המוסלמים וכמובן על חתימת ההסכם עם איראן. גם אלה היו הפתעות, וכנראה שיותר מסוכנות מזו החדשה.
המקרה הזה, שבו עמד נשיא ארצות הברית וקטל מתלוננת תוך שהוא מחקה את קולה מול קהל תומך, הוא עוד נקודה בשורה הארוכה של המקרים שבהם ניפץ מנהיג העולם החופשי את מה שנשאר מהמושג "פוליטיקלי קורקט", מושג שטראמפ נלחם בו עד חורמה. ולא בכדי - התפיסה הפרוגרסיבית הביאה אותנו למקום כל כך מטורף, מתחסד ושקרני, עד כדי כך שהדרך היחידה להתמודד איתו הוא עם אדם שהפה שלו יותר מטונף משירותים בגנגס.
ומה עושים בינתיים היריבים הדמוקרטיים? למרות שלקבאנו מוניטין של שופט רגוע שפוסק בחוכמה, הם מלבים את אותו סיפור ששמעו מחברו על כך שהעז לשתות לשוכרה יחד עמו פעם, כשהיה צעיר. זה מדהים עד כמה הם למדו את השיטה ועושים לו את המוות תוך כדי שהם מייצרים דה־לגיטימציה למועמדתו. המשחק הזה מסוכן מדי ובסוף הוא יכה גם בצד השני כמו בומרנג.
ככה זה. כשכל אחד מדבר מהפוזיציה שלו, בסופו של דבר הכל עטוף בפוליטיקה. מה זה עטוף? מרופד מכל הכיוונים. וכמובן שלא רק בגבולות ארצות הברית. המהלך הזה, של ניתוק כבלי התקינות הפוליטית כבר עשה טרנספורמציה לכל העולם המערבי והמודרני של המאה ה־21. לא סתם בגרמניה, באיטליה, בשבדיה, בדנמרק, בהולנד ובעוד מקומות בוחרים בימין הקיצוני. אני לא אוהב את הימין הקיצוני הזה. אני חושב שהוא מסוכן - אבל מבין למה הוא חוזר למרכז העניינים: הוא חוזר כי הליברליזם הפרוגרסיבי פשוט איבד את הראש והפך למטורלל עד כדי כך שהוא מחייב תגובה קיצונית. ולדבר הזה. רבותי, יש מחיר.
אופניים חשמליים הם כמו אקדח
כולם מדברים על סכנת האופניים החשמליים. מה אוכל להגיד על כך שלא נאמר? אכן מדובר במחדל, והוא נובע באופן חד־משמעי מחוסר משילות ומחוסר ריבונות.
שלא יהיה ספק: האופניים החשמליים הם כמו אקדח, והם נמצאים בידיהם של בני אדם. עד לפני כמה שנים לא היו כל כך הרבה כלים כאלה שם בחוץ. הנושא הזה בעייתי כי כבר לא יודעים את מי להאשים. לא ברור האם מדובר ברוכב לא אחראי או בנהג שלא הקפיד לשים לב. לפעמים מדובר בשילוב של השניים. אני יכול לספר לכם שחברה קרובה של אמי שברה את האגן ותהיה עד יום מותה נכה ומוגבלת בגלל איזה ילד שרכב על אופניים חשמליים. גם במקרה של ארי נשר ז"ל אפשר להניח שאם היה חובש קסדה, הסיפור הטרגי הזה היה יכול להיראות אחרת.
השאלה כעת היא מה עושים? אם מעלים אותם למדרכה הם דורסים הולכי רגל, ובכביש הם לא יודעים את החוקים ונהרגים בתאונות. הנזק החמור כבר נגרם, ומשהו חייב לקרות. עכשיו צריך להבין אחת ולתמיד איך למנוע את המקרה הבא.
קרובים קרובים
אסיים במשפט: אתמול (ג') התבשרנו ששר התיירות יריב לוין המליץ על פרופ' טליה איינהורן לשמש כחברה בוועדת הביקורת על מינוי בכירים. זמן קצר אחר כך קראנו כי משרד המשפטים יבדוק אם יש טעם לפגם בכך שבנה עובד עם שר הביטחון אביגדור ליברמן, ואף ישקול לעתור בנושא לבג"ץ. ביני לבין עצמי אני תוהה היכן היו אותם אנשים שילדיהם של שופטי בית המשפט העליון התמחו אצל שופטי בית משפט עליון אחרים. הרי זה קרה עשרות פעמים.
אה, וגם איפה משרד המשפטים ומדוע הוא לא מוטרד מסדרת הכתבות על כך שנשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, העבירה תיקים לחברתה השופטת בדימוס הילה גרסטל?
ועוד שאלה אחת - למה מי שיש לו גלימה של עורך דין נחשב לענייני והשאר לא?