ויכוח גדול נשמע כאן מאז הפרסום על כוונתו של ראש הממשלה לקדם במגעים הקואליציוניים חקיקה שתמנע מבג"ץ להתערב בהחלטות של שרים וחברי כנסת. שמעתי אינסוף מצקצקים, שטוענים כי זה ניסיון הישרדות של ראש הממשלה, ושוב נשלף קלף "קץ הדמוקרטיה" המוכר.
כאשר נצמדים לעובדות, מגלים אמת אחרת. אומרים שמה שקורה עכשיו זו גחמה של נתניהו. תגידו, אתם רציניים? הנושא הזה היה על השולחן לפני הבחירות. זו הייתה הפעם הראשונה שנאמרו בה בקול צלול וברור דברים בנושאים הקשורים לשלטון הפקידים במדינת ישראל, למשילות ולדיפ סטייט. דיברו על כך ללא הרף. הוויכוח הזה, על כוחה של הרשות השופטת, הוא ארוך שנים ולגיטימי. אני מכיר אותו כבר יותר מ־15 שנה, ולא אחת נגזרות שלו נידונות בתוכניות הרדיו שלי.
בדמוקרטיה יש איזונים ובלמים. תמונת המציאות לטעמי היא שבית המשפט העליון וה'פקידוסטאן' שברו את כל האיזונים ופירקו את כל הבלמים. רק בישראל לשופטים יש זכות וטו למינוי שופטים. באיזו עוד מדינה או שיטת משטר השופטים בוחרים את עצמם? אולי בהודו. סוף סוף הדברים האלה נשמעים ולא מטואטאים מתחת לשולחן, וטוב שכך.
נתניהו ראש ממשלה הרבה שנים, זה נכון, אבל בכל הקשור לנושאים האלה הוא שמר על מדיניות דוממת באופן יחסי. אולי מפחד או מרפיסות, אולי מתוך רצון לבחור את המלחמות שלו ולחכות לרגע הנכון. בדבר אחד אין ספק: ראש הממשלה מכיר את המציאות הזו ויודע בדיוק מול איזה אליטות רבות־כוח אנחנו מתמודדים. לנתניהו הייתה, לדעתי, עקומת למידה מול האליטה הפקידותית במדינת ישראל. במבחן התוצאה, הוא לא התעסק בהם - עד שהתעסקו בו. נדמה לי שעכשיו הוא מבין שברגע שהוא לא טיפל בדייפ סטייט, הדיפ סטייט טיפל בו.
נתניהו למד בדרך הכואבת, בחדרי החקירות, כיצד סומן כמטרה - ורק אז נורו החיצים. אני לא מאמין בחקירות הפרקליטות, ובכך שמוטלת על ראש הממשלה אשמה שסיקור אוהד שווה לשוחד. תביאו לי תקדים אחד בהיסטוריה של המשפט העולמי שבו אדם הועמד לדין על כך שידיעה חיובית כלפיו היא בסיס לשוחד! גם לא בהודו.
לכן אני אומר בצורה ברורה, גם אם אולי לא יהיה לכם נעים לקרוא את זה, שאני רואה בבית המשפט פיראט משפטי, שחטף לעצמו חירויות לא לו. לא פחות. עכשיו, כשסוף סוף מתחילים לשים על השולחן את הכוח המוגזם שלקח לעצמו הדרג הפקידותי, יש מי שנעמד על הרגליים האחוריות. כך, לדוגמה, הפרקליטות עשתה שמיניות באוויר כדי שחס וחלילה לא ייפגעו אנשים מתוך המערכת במסלול קידומם ליועמ"שים של משרדים ממשלתיים. אין לזה אח ורע בעולם. אין טמטום גדול מזה שרק מתוך משרדי הממשלה יכולים להיות יועמ"שים. למה? יועמ"ש שבא מהמגזר הפרטי יהיה פחות טוב?
וזו לא הסיבה היחידה. זה קרה גם כי נתניהו לא סטה מדרכו הפוליטית - לא כמו אריאל שרון ז"ל שאמר "דין נצרים כדין תל אביב" לפני הבחירות ואז הוביל את ההתנתקות והגירוש רק בשביל לקבל חסינות.
אם ראש הממשלה רוצה כעת לטפל בדברים שאני כבר שנים רוצה שיטפלו בהם - אני שמח מאוד על כך.
כמו תמיד משעשעים אותי כל אלה האומרים כי, החזיקו חזק, הגיע קץ הדמוקרטיה. שנים אתם אומרים לימין 'למה אתם לא מטפלים', וכעת כשהם מטפלים, מיד שולפים את קלף יום הדין הזה. יש לי חדשות לאותם מבקרים: הדמוקרטיה שלנו היא סוג של חתול, יש לה תשע נשמות. אתם כל הזמן הורגים אותה, טוענים שהיא מתה ואז מבצעים כנס בבית סוקולוב ובו הדמוקרטיה מתגלה כחיה ועושה 'מיאו'.
כשאנחנו מדברים על הרס הדמוקרטיה זה כשמגיע אדם, חכם ככל שיהיה, שלא נבחר על ידי איש, לוקח מהנבחרים את כוח ההחלטה שלהם וקובע על חוקים שלהם שהם לא מידתיים. זה צריך להיפסק.
אני לא חושב שצריך לסגור או לבטל את בג"ץ, וזה גם לא על הפרק. תפקידה של מערכת המשפט חשוב, ואין ספק בכך. התפקיד של ממשלת נתניהו המתגבשת הוא להחזיר את האיזון. הרי דמוקרטיה היא קודם כל שלטון הרוב והממשלה הנבחרת. פסקת ההתגברות תאפשר לכנסת לומר לבג"ץ - זה מה שהריבון רוצה. כן, הגיע הזמן שהריבון יחזור להיות ריבון.
מתוך תכניתו של אראל סג"ל ב־103fm