אין ספק שהתמונות של ראש הממשלה כשהוא יוצא עם המאבטחים החוצה במהלך נאומו בכנס באשדוד, בעוד שגבי אשכנזי ממשיך לנאום, לא תרמו לקמפיין שלו. אי אפשר לחשוב שכן. ועדיין, הפתעתם אותי לרעה.

אירוע ירי כזה הוא משמעותי למדינת ישראל, ושם - מעבר לגבול - צוהלים על תמונת הניצחון שקיבלו. גם אני הרגשתי מושפל וכועס. ואז - קראתי את התגובות בטוויטר וראיתי ציוץ של קלמן ליבסקינד שציין שזה רגע שפל של הבחירות. ראיתי איך בכחול לבן ובשאר מפלגות השמאל מיהרו לנצל את הרגע ולמנף את הצילומים לתעמולה נגד ראש הממשלה.

הלך הרוח בקרב עיתונאים העיד על שמחה - על כך שזה מסייע בהפלת נתניהו. כך, הם למעשה יישרו קו עם הג'יהאד האסלאמי, שמקבל הוראות ישירות מאיראן. לא ברור אם הם עצמם ירו אתמול, אבל בוודאי גם שם לא רוצים את ראש הממשלה בתפקיד.

אתם, לאלה שעשו סיבוב פוליטי אתמול בכחול לבן: תגידו, על מה אתם כל כך שמחים? היכן ההיגיון שלכם? לא זה הפוליטי, זה שרכשתם, שם בצמרת המערכת הצבאית. דווקא אתם אמורים להבין היטב את המשמעות של אמירת דברים כמו "אנחנו נכבוש את הרצועה". רצועת עזה היא לא הריביירה הצרפתית ואי אפשר לכבוש אותה כאילו מדובר בטיול. חיילים ייהרגו. ברור גם שעכשיו, בימים שנותרו לבחירות, אף אחד לא ייצא למבצע צבאי. אז על מה אתם כל כך שמחים?

ייתכן ששכחתם אתם - ולא אנחנו - כי בסוף אנחנו חלק מאותה המדינה, מדינה שסופגת טרור משכנותיה. אני יכול להבין שיש בפוליטיקה שמחה לאיד לאור התמונות שהגיעו אתמול, אבל חציתם את גבול המוזר. בניגוד אל אלה הטוענים כי אנחנו מסיתים, אני כן מנסה לשמור על השפה שלי. גם בשיא הכעס והעצבים שלי אני מזכיר לעצמי שהם אחים שלנו והם חלק מאותו העם ומשרתים באותו צבא. אבל אתם שמחים? אתם לועגים?

וכך, בהתראות צבע אדום אמש והיום, אנחנו מתקדמים אל עבר הישורת האחרונה באמת לפני הבחירות. בעוד שבוע מהיום, בשעה הזו, כבר נדע את עיקר התוצאות (ההערכה היא כי יגיעו הרבה יותר מאוחר כי ייכנס אלמנט נוסף של בדיקה) - ונוכל להעריך בצורה טובה יותר לאיזה כיוון הולכת מדינת ישראל.

החשש מכך שגם הבחירות האלה, השניות השנה, לא יהיו סוף פסוק - ממשיך להוליך את הרוח שלנו גם בשבוע האחרון לפני ההליכה לקלפיות. ניצחון חד־משמעי של אחד הצדדים לא נראה באופק. אף אחד לא יעז לסכן את מקומו בליכוד ולצאת נגד מנהיג התנועה המכהן במחיר של להישרף בפריימריז. אף אחד מהצדדים הפוליטיים לא באמת ינטוש את השותפים הטבעיים שלו. בחיאת, אתם באמת רואים קואליציה שבה יושבים זה לצד זה אביגדור ליברמן, איימן עודה ובני גנץ? איך הם ייצאו למבצע הצבאי הגדול? או אתם רואים איש ליכוד שיהיה מוכן לשרוף את עצמו בפריימריז ולצאת נגד היו"ר?

אחת השאלות שבאמת לא פתורות עד לרגע זה היא שאלת עוצמה יהודית ומקומה בכנסת הבאה. אני מאוד אוהב את איתמר בן גביר, הוא חבר - אך אני לא קונה את הסקרים שהוא עובר את אחוז החסימה. כך או כך, איתו או בלעדיו, המצב נכון להיום הוא שבנימין נתניהו הוא לא ראש ממשלה בשבוע הבא, בטח לא כאשר הצפי הוא לאחוזי הצבעה נמוכים.

בעיני מדובר בבחירות גורליות, שהסיפור שחוצה אותן הוא לא שאלת הימין או השמאל, אלא בחירה בין מי שמאמין ומי שלא מאמין במערכת. אנשים מתעצלים להגיע לקלפי, אחרים שאננים ולא חושבים שצריך ללכת להצביע. זכרו דבר אחד: אחרי יום הבוחר אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.

הטור מתוך תוכניתו של אראל סג"ל, ראשון עד רביעי ב־11:00 ב־103fm.