פחות מ־100 ימים לבחירות. כן, הניגון הזה נשמע מוכר, וכן - אין לדעת איך הלך הרוח ישפיע על התוצאות בסיבוב השני. הבחירות שלפנינו הן בחירות של לקוחות חוזרים, ובמרכז סופגים את הביקורת כל אלה שעומדים במובהק מאחורי ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
טוענים שאנחנו, אוהדי נתניהו, לא מוכנים לשמוע ביקורת. זה חרטא. נתניהו הוא לא האדמו"ר שלי. התמיכה שלי בו לא רגשית, לא מבוססת על אהבה. היא מושכלת. אז למה מזלזלים בצורה בלתי מתקבלת על הדעת בי ובשכמותי? למה מכנים אותנו בשמות? אני לא יכול לסבול את הטון המתנשא ואת הטענה שאני לא חושב באופן עצמאי. סביבי טוענים שאני רק מהדהד מסרים. ומיהם גדולי הטוענים? אנשים שאפילו לא מכירים אותי.
אני לא מזלזל במי שבוחר להצביע למפלגות הערביות. אל תזלזלו בי. אל תזלזלו גם בבני ציפר. הוא לא ליצן אלא איש רוח שמתבטא כמו שאנשי רוח מתבטאים. אפשר ורצוי לכבד את דעותיו, ולא לקטול אותו. הנה, ראו, גם אני, שרואה כיצד "הארץ" מזגזג בתמיכתו בין כחול לבן למפלגות הערביות, לא מזלזל בעיתון שבו כותב ציפר.
עד הבחירות יש עוד כמה החלטות שצריכות להתקבל בשורות המפלגות. העבודה צריכה לבחור מנהיג חדש, אורלי לוי תצטרף (כך אני מאמין) לכחול לבן, וגם איילת שקד צריכה לחשב מסלול מחדש. ומה דעתי? הנה, אני אומר את זה: אני מאוד תומך בצירופה של שקד לליכוד וחושב שזה יחזק את המחנה.
בסופו של דבר יש כאן ויכוח לגיטימי בין מצביעי הימין של הליכוד ומצביעי איחוד מפלגות הימין. אני מכיר את הפער הגדול בין התפיסות של שתי הקבוצות האלה, אבל צריך לומר את זה - הימין הדתי נשען על גבו של הימין הגדול בליכוד. אם הימין שוב ייצא בכמה מפלגות - זה הסיכוי הטוב ביותר של השמאל לקחת את השלטון.
בתוך המציאות הזו, אל מול ההליכה החוזרת לקלפיות, צריך לחשוב על כל קול. לימין יש המון קולות שבוזבזו, ולשמאל יש קולות שבוזבזו אצל הערבים. אלו קולות שהלכו לאיבוד ושאפשר להרוויח מהם. אז מי אמר שבקיץ לא קורה כלום בחדשות?