ממש בבוקר הדיון המתוכנן בכנסת בשאלת חסינותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הודיע הבוקר (ג') נתניהו כי הוא מושך את הבקשה. אין לי ספק כי הוא עשה את המעשה הנכון כשבחר להוריד מסדר היום את העיסוק בנושא, דווקא ביום הזה. החסינות הזו היא שטויות, היא כלום לעומת הרגע ההיסטורי שאנחנו עדים לו היום, רגע אשר עתיד להגיע אלינו מכיוון הבית הלבן בוושינגטון.
תוכנית המאה שיציג הערב נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ היא תוכנית דרמטית וחשובה מאין כמוה, והיא תפורה הלכה למעשה על ידי נתניהו. אם אכן טראמפ יאפשר סיפוח במדינת ישראל - זהו הרגע שבו פרדיגמת אוסלו מתה ופרק מדיני חדש מתחיל.
בכך, אפשר לומר בביטחון, שראש הממשלה מצליח להותיר חותם מרשים של מורשת אדירה. רק ב־4 השנים האחרונות, לצד ההסדר המתגבש, נרשמה גם הסכמה אמריקנית לריבונות ברמת הגולן, הכרה של וושינגטון בירושלים כבירת ישראל, ובמקביל האיראנים חזרו להיות המצורעים של העולם.
היום הזה הוא ניצחון עצום לדרך של הימין המדיני, החכם. לתפיסה שבה יש משמעות לבניית עוצמה. לכן, גם אם נתניהו יפסיד בבחירות בעוד חודש - זה כבר לא משנה
בתוך כל צבר האירועים הזה מנסה להשתלב בני גנץ, יו"ר כחול לבן. המפלגה שמנסה להתחרות בנתניהו למעשה מאמצת אותו לחיקה. הנה, רק הבוקר הודה בריאיון ב־103fm אחד מבכירי המפלגה, ח"כ אלעזר שטרן, כי הגישה המחבק שלה זוכה ישראל משלטון טראמפ היא "בזכות יחסיו הטובים עם נתניהו".
במקביל, הקו שאותו מאמצת מפלגת 'רק לא ביבי' הוא הקו של ביבי. בוושינגטון גנץ מצטלם עם טראמפ ולמעשה אומר בכך בצורה מפורשת כי הוא יצטרך ללכת על הדבר שנתניהו הביא. יודעים מה? אני מוכן להמר שאם נתניהו היה אומר עכשיו שהוא בעד טרנספר - אזי גם מפלגת הגנרלים הייתה מיישרת קו. עקום.
אולי עכשיו מבינים שם את מה שפספסו לפני כמה חודשים. אני מודה, הרבה זמן לא הצלחתי להבין בעצמי את הסיבה שבגינה נתניהו ביקש לשמור על הנהגת המדינה לחצי שנה במסגרת המגעים לאחדות, מה שהצטייר כעסקת חלומות לכחול לבן. נדמה לי כי עכשיו אנחנו מבינים שנתניהו ידע מה מחכה בדרך - ושהוא מבין היטב את החשיבות של מה שעתיד לקרות היום.
היום הזה הוא ניצחון עצום לדרך של הימין המדיני, החכם. לתפיסה שבה יש משמעות לבניית עוצמה. לכן, גם אם נתניהו יפסיד בבחירות בעוד חודש - זה כבר לא משנה. כן, גם ההחלטה של מנדלבליט להגיש את כתב האישום דווקא היום. בתפיסת עולמו נתניהו ניצח, וניצח בגדול. בסוף, אף אחד לא יזכור את מנדלבליט או את גנץ. בסוף, נתניהו, בדרכו העקשנית מול כולם, משנה כאן מציאות. אני לא יודע מה תחליט מערכת המשפט לגבי נתניהו - אבל ההיסטוריה תשפוט אותו לכף זכות.
בינתיים, אותו יועץ משפטי לממשלה שדן לכף חובה את נתניהו צפוי לתת החלטה בשאלת התמודדותה של הח"כית היבא יזבק מהרשימה המשותפת. נראה כי שלטון הפקידים, שחסם את הדרך לכנסת לאנשי ימין, מוכן לקבל מאמר התנצלות של יזבק ב'הארץ', ולהתעלם מהתנצלויות שפירסם בעבר מיכאל בן ארי. הוא כבר פסול.
אני יודע שזה פופוליסטי, אבל יכול להיות שהמערכת המשפטית במדינת ישראל הנאורה תתייחס בסלחנות לזו שהביעה תמיכה באדם שרוצץ ראש של ילדה על סלע. מצד שני, אם אפשר לחיות עם זה שלא חוקרים את המימד החמישי, ושלא חוקרים את יאיר לפיד על יחסיו עם מוזס - כנראה שגם על זה אפשר למחול. ככה זה אצלנו, יש אנשים שתמיד יגנו עליהם ויש אחרים שתמיד יחפשו אותם.
כשאני רואה את האיפה והאיפה בין המקרים, אני מרגיש נואש יותר מתמיד מהמערכות של מדינת ישראל. עם ישראל, דעו לכם - המערכות מקולקלות ומפלות.