איזה יומיים סוערים היו לנו, ובאיזה טון הם הסתיימו. הסיר הפוליטי שלנו געש, כמעט גלש, כמעט שרף את כל המטבח - ואז בא נפתלי בנט וכיבה את האש שאותה הוא הדליק. אני מחבב את בנט ואת איילת שקד, וליבי יצא אליהם. אנשים לא יודעים כמה ניסיונות נעשו מאחורי הקלעים כדי להוריד את שניהם מהעץ. בסופו של דבר, אני חושב שהם עשו את הדבר הנכון, גם אם ראיתי בחיי מסיבות עיתונאים טובות יותר.
אם אשאר עם הדימוי שלי, צריך לזכור מי זה שהניח את הסיר על האש. אסור לשכוח שמי שברח מהמערכה ועזב בטריקת דלת את משרד הביטחון הוא אביגדור ליברמן - והוא עשה את זה בגלל שיקולי בחירות ציניים. ליברמן חשב שזה יהיה דומינו, שהוא יוציא אבן והכל ייפול. הנה, זה לא קרה.
רגע אחרי ההודעה של בנט ושקד צייץ ליברמן בסרקסטיות של אופוזיציונר מנוסה: "עכשיו כולם מבינים למה איבדנו את ההרתעה". מר ליברמן, אני מקווה שקהל המצביעים שלך מבין שאתה לועג לחבריך בממשלה רק כי הם, בניגוד אליך, בחרו להישאר בה. רק כי הם בחרו בשליחות, לא חתכו ולא יצרו קרע עם הליכוד - וכיבדו את מנהיגותו של ראש הממשלה.
הבעיה היא, ח"כ ליברמן, שלמניעי הפרישה שלך אני פשוט לא מאמין. היו לך כל כך הרבה נקודות יציאה מלשכת השר, אבל בחרת לעשות זאת ברגע האחרון, בגלל סיבה צינית, כשברקע ריח הבחירות והשחיקה בסקרים. בסופו של דבר, ליברמן, בנט ושקד הם היורשים. נתניהו לא יהיה כאן לנצח, ולהם ישכחו את האירוע הזה. לכן, הם - ולא אתה – יהיו שורת ההנהגה הבאה של מדינת ישראל. הם עשו מעשה שהוא פי מאה יותר אחראי, ואתה לועג? צא ולמד.
אגב, אני כן חושב שבנט ראוי להיות שר ביטחון. מעניין אם בהמשך הדרך, אם נתניהו יצטרך לבחור בין ליברמן או בנט, הוא יקבל את ההחלטות שקיבל בעבר.
לסיום, גם לי יש הצהרה. בוחרות ובוחרים יקרים, שמלווים אותי כאן ב-mako, למרות הביקורת הקשה שיש לי, החלטתי להמשיך לשדר ברדיו. תנו לי לנצח!
להאזנה למונולוג המלא: