פרשת הרצח הבלתי־פתורה לכאורה של תאיר ראדה מהדהדת ללא הפסקה ומזנקת החוצה כל כמה חודשים, כמו שקרה בסוף השבוע האחרון. החשיפה האחרונה, על ראיה שלא נבדקה ושיכולה להפוך את תוצאות שני המשפטים בפרשה, עוררה זעם על גורמי החקירה: כיצד ייתכן שלאורך 12 שנים מרחף סימן שאלה ציבורי על זהות הרוצח כשעל גופתה של ראדה יש ראיות שלא נבחנו?
בתוכנית הרדיו שלי הבוקר שוחחתי עם מי שהובילה בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל לפתיחת תיק פלילי סגור ולהשבתו לבית המשפט בניגוד לעמדת המדינה. עורכת הדין המוכשרת הזו, נחמה סג"ל, היא גם אמא שלי.
מעשה שהיה: בשנות ה־70 נרצחו בתל אביב עזרא שם טוב מזרחי ושומר הראש שלו, אהרון מליח. בעקבות מרדף שבוצע נתפס סלומון אבו, בחור צרפתי שהואשם ברצח, למרות שטען שהוא חף מפשע. אקדח הרצח נמצא רק למחרת. "רק לאחר תקופה קיבלנו אישור לראות את תיק המז"פ", סיפרה אמא שלי על המקרה, "בתיק גילינו שהאקדח בכלל היה נקי וללא סימני ירי. למרות זאת מז"פ בעצמם העידו שזה היה כלי הירי. היה ברור שמשהו כאן לא ייתכן".
במקרה של סלומון אבו לא הייתה הודאה ברצח. הוא אף הכחיש את הקשר שלו למקרה. הראיה החדשה טרפה את הקלפים מחדש. "כשפגשתי את ראש ההרכב מבית המשפט העליון שפסק בערעור, הוא תמך בנו לפנות למשפט חוזר. הפרקליטות התנגדה לכך - אך לבסוף הוא אכן בוצע. זו הייתה הפעם הראשונה בישראל שהתקיים משפט חוזר למרות התנגדות הפרקליטות".
עם זאת, במקרה הזה מערכת המשפט לא הפכה את הכף. "כשהגענו לבית המשפט העליון בסופו של דבר החליטו להשאיר את ההרשעה כפי שהיא", סיפרה אמי. "בעיניי הדבר המקומם ביותר שקרה אי פעם במשפט הזה היה התערבותה של כבוד השופטת, שציינה שמישהו כנראה ניקה את האקדח במז"פ ולכן הוא נמצא נקי. זו טענה שלא ניתנה על ידי המשטרה ולא על ידי התובע. השופטת העזה לפסול ראיה משמעותית".
האם מקרה זדורוב יסתיים אחרת? מוקדם לדעת. ההיסטוריה מלמדת שיש דברים שתמיד יישארו במחלוקת, ואת המחיר האמיתי משלמים אלה ששילמו בחייהם.
כולם אנטישמים
הטבח הנורא אתמול בבית הכנסת בפיטסבורג שבארה"ב הצליח איכשהו להפוך גם כן למוקד ויכוח בין ימין ושמאל בטוויטר. האמת? זה כבר לא מפתיע אותי. אבל אני חש צורך להציג עמדת נגד.
קראתי כל מיני אמירות של אנשי שמאל שטענו כי יש קשר נפשי־אידיאולוגי בין הימין הישראלי לימין האנטישמי. מדובר בשטות גמורה. אנחנו בעד הימין האמריקני כי אנחנו בעד מי שבעדנו. להסיק מזה שאנחנו תומכים בניאו־נאצים שרוצחים יהודים - זו תועבה. אנטישמיות, למרבה הצער, יש גם בימין הקיצוני וגם בשמאל הקיצוני.
וזה לא הכל: בעיניי אין הבדל בין הניאו־נאצי שביצע את הטבח הזה לבין זה שביצע את הרצח בבית הכנסת בירושלים. מי שהורג יהודים בגלל שהם יהודים הוא נאצי - גם אם הוא ערבי או פלסטיני. הרוצחים של משפחת פוגל באיתמר הם רוצחים נאצים, לא פחות - וחשוב לזכור שהם מקבלים כסף מאבו מאזן. זה לא קרה מעבר לים. זה קרה ממש כאן.
האזינו למונולוג: