מיקי חיימוביץ' בראיון עם עודד בן עמי (צילום: חדשות 2)
התקדמה וקידמה את הטלוויזיה לשיאים של מקצוענות והתרגשות | צילום: חדשות 2

1. יש מעט מאוד אנשים בתעשיית הטלוויזיה הצעירה יחסית שלנו, שיכולים לקבל את הכינוי המחייב "פורצי דרך". מיקי חיימוביץ' פרצה למסך שלנו לפני 21 שנה כשמגישי החדשות היו חיים יבין ויעקב איילון בתחילת דרכו. כורסת המגיש בישראל השוביניסטית הייתה שייכת לגברים והגשת החדשות ניתנה לנו בסמכותיות (יבין) ובקרירות אמריקאית מקצועית (איילון). מיקי לא התביישה ולא היססה מהרגע הראשון להביא את עצמה אל תוך החדשות ולהגיש אותן באופן קורקטי ומקצועי אבל גם אישי, וכשצריך גם עם לחלוחית בעין.

רק מי שעבד במערכת חדשות יודע עד כמה מקצוע ההגשה איננו רק קריאת טקסט מנייר כתוב. מדובר במסחטה הדורשת יום יום, שבוע שבוע, מקצוענות ורגישות, בעיקר במדינה שבה כל הרמת גבה מתפרשת כפגיעה בביטחון האומה. מיקי עשתה בהצטיינות, התקדמה וקידמה את הטלוויזיה בשתי מערכות החדשות שבהן עבדה לשיאים של מקצוענות והתרגשות.

2. שלא במפתיע בארץ האוכלת יושביה שלנו, כשהחליטה מיקי לעזוב את החמימות הבטוחה של ערוץ 2 ולעבור להרפתקה בערוץ 10, דיברו כולם על הכסף והמשכורות המנופחות. צריך הרבה אומץ כדי לעזוב מקום בטוח, מפנק ומלטף כמו מדורת השבט של ערוץ 2, ולעבור לערוץ שאינך יודע בבוקר אם עדיין ישדר בערב. כמו בהחלטה שלה לפרוש, מיקי הלכה אז עם הלב ועם המצפון המקצועי, והוכיחה שבמקצוע הציני המכונה "עיתונות" יש גם מקום למה שמעבר לחישובים הקרים.

3. גילוי נאות: מיקי היא חברה. למרות זאת, לא שאלתי אותה עד היום מדוע החליטה לעזוב. אם תרצה, תספר. אבל צריך להעריך אדם שאחרי 21 שנים במקצוע, יודע להקשיב לתחושה האומרת לו: "די. מספיק. הגיע הזמן לעזוב". זה לא פשוט להבין שמיצית, שהתעייפת, שאתה כבר לא מתרגש כמו בעבר. יש משהו מפתה בעמדת הכוכב, יש בה כסף ופרסום, ולפעמים אפילו קצת זוהר. היכולת לעזוב את כל זה רק משום שכבר פחות מתחשק לך להגיע בבוקר למערכת, היא יכולת שיש להעריך.

4. ואולי זה בסופו של דבר הכי חשוב: אחרי 21 שנים על תקן של כוכבת על בטלוויזיה, מיקי חיימוביץ' נשארה בן אדם. השתן נשאר במקומו הטבעי, הלב לא גבה, האופי לא השתנה. יש הרבה אנשי טלוויזיה שהפרסום הצליח להעביר אותם על דעתם, וגורם להם לחשוב שאם מזהים אותך ברחוב סימן שאתה טוב יותר, חשוב יותר או חכם יותר. ממרומי היציע בשער 7, עם הצעיף האדום והקללות והגרעינים, הרחק מיציעי הכבוד והכרטיסים למוזמנים, אני יכול לספק כאן עדות אישית – הטלוויזיה לא קלקלה ולא שינתה את מיקי חיימוביץ' כהוא זה. היא הגיעה לתפקיד הזה כאדם פשוט מהיישוב, כך היא גם עוזבת אותו.

>> לטור הקודם: החשיפות של ויקיליקס היו צפויות
>> שר החינוך בעד המורים אבל נגד ההורים