לא נעים לי להגיד, אבל עובדים עליכם. ליברמן, לבני, בייניש – כל הלוחמים הנועזים נגד הציבור החרדי צוהלים ושמחים בעקבות ביטולו של חוק טל על ידי בג"צ, ששופטיו חושבים כנראה שהם-הם מנהלים את המדינה. ליברמן מכריז: "חבל על הזמן, זה הסוף של חוק טל", בייניש מפנטזת על שינויים בחברה הישראלית, וציפי לבני צוהלת: "הצדק נעשה". אני מברך את כל הפנטזיונרים, שבטח רואים בעיני רוחם שורות-שורות של חרדים יושבים בחדרי האוכל הצבאיים ואוכלים לוף. אבל ביחד עם הברכות החמות, יש לומר: חברים, אתם חיים בסרט. או כמו שהיטיב להגדיר זאת הנשיא הנכנס של בית המשפט העליון, אשר גרוניס: "אשליה לחשוב שאנחנו נביא לגיוס חרדים".
קשה להבין כיצד אנשים אינטליגנטיים חושבים שגיוס בכפייה של מגזר שלם יכול לעבוד. כל בר דעת מבין שאם ילכו עם החרדים ראש בראש, כפי שעושים כעת, המקסימום שהם ישיגו יהיה למלא את בתי הכלא הצבאיים בעצירים או אסירים חרדים. הישג מרשים ממש. הרי הם יגיעו בהמוניהם אל הבקו"ם (או יגיעו לשם ביחד עם לוכדי עריקים), יסרבו להתפנות, ייכנסו למעצר, ילמדו בפנים גמרא כל היום, ואחרי חודש-חודשיים ישתחררו על סעיף חוסר התאמה. בדיוק כמו שעושים היום צעירים חילונים שלא רוצים להתגייס.
הצביעות האיומה הזו כלפי גיוס החרדים ניכרת מנתונים שונים שגם לבני-בייניש-ליברמן מכירים היטב: 70.5% בלבד מתושבי תל אביב מתגייסים לצה"ל, מה שהציב את העיר במקום ה-53 ב"ציון הגיוס" (על פי נתוני אכ"א שפורסמו בנובמבר 2010); ראשי צה"ל לאורך השנים, וגם אנשי ציבור מהשמאל, כבר אמרו לא פעם שצה"ל לא יכול ולא צריך לקלוט כמויות גדולות של צעירים חרדים; לאחרונה פורסם שבקרב כלל הציבור לא מתגייסים כיום 33% מהצעירים, כשמתוכם הציבור החרדי מונה "רק" 13%. כל הנתונים העובדתיים האלה לא מצליחים לאזן במעט את התמונה.
ומנגד? צעירים חילוניים שלא מתגייסים לצבא כי "בא להם" – אף אחד לא יוצא נגד זה. אמנים מפורגנים שמספרים סיפורי אלף לילה ולילה על סיבת השתמטותם – כולם קונים את זה. אבל צעירים חרדים שמעוניינים ללמוד תורה, להמשיך בכך את המסורת בעם ישראל, להימנע מאווירה שלא מתאימה לאורח חייהם ואף "לשלם" על כך באורח חיים צנוע וסגפני – זה מה שמעורר את השנאה בקרב חלק מהציבור ומהפוליטיקאים? כבר אמרו חז"ל שעם נתינת התורה בהר סיני, ירדה לעולם גם שנאה כלפי לומדי התורה. היום אנחנו רואים את זה.
לחרדים אין מה לחפש בצבא כל כך חילוני
אבל יותר מזה, בואו נשים את הקלפים על השולחן: צה"ל הוא צבא חילוני, נקודה. כאדם שבילה שלוש שנים בפיקוד צפון, זה ברור לי היום יותר מתמיד. רמת הכשרות של האוכל בעייתית ביותר; הרבנות לא מספיק חזקה מול שלטונות צה"ל; הדיבורים הפרובוקטיביים והמיניים בין החיילים (ואף בין המפקדים) משרים אווירה שלא מתאימה למי שגדל חף ונקי מכל הזוהמה הזו; שלא לדבר על האנטי החריף שנוסף בשנה האחרונה לאווירה הצה"לית בכל הנוגע ליהדות (הכרחת חיילים לשמוע שירת נשים, צוערים דתיים שהודחו בגלל שהתפללו תפילת שחרית, החלטת הרמטכ"ל להטיל פיקוח על ביקורי רבנים בצה"ל ועוד).
השורה התחתונה ברורה: אם כך נראה צה"ל, ברור שאין לחרדים מה לחפש שם. רוצים שלפחות חלק מהחרדים יתגייסו מרצון? תכינו את השטח כך שיתאים גם עבורם. אל תנסו להוציא אותם מסביבת הגידול הטבעית שלהם בכפייה, לעולם שרחוק מעולמם כרחוק מזרח ממערב, ותצפו שהכל ילך חלק רק בגלל שכמה שופטים או פוליטיקאים בשנת בחירות חשבו שכך צריך להיות.
אני לא אומר שלא צריכים למצוא איזושהי דרך שבה הצעירים החרדים יתרמו בכל זאת למדינה, אבל פתרון כזה חייב להתגבש בצורה של הידברות, באופן הגיוני שיתאים לאורח החיים החרדי, ובטח שלא מתוך אנטי מתמשך שמובל, איך לא, גם ממניעים פוליטיים. לכן, עם כל הכבוד לבייניש ולשופטיה המהוללים, אתם יכולים לבטל איזה חוק שתרצו, אבל במקביל תשתדלו גם להתעורר מהסרט שאתם חיים בו. החרדים לא בדיוק ממתינים למוצא פיכם כדי להחליט האם להתגייס או לא. המציאות, מה לעשות, קצת יותר מורכבת.