זה אולי יפתיע אתכם, אבל בניגוד לרוב הישראלים, אני לא מתעב את נועם חומסקי ואת שאר השמאלנים האולטרה-קיצוניים שחיים בחו"ל, נלחמים נגד מדינת ישראל מבחינה הסברתית, טוענים שאנחנו מדינת אפרטהייד וכו'. למעשה, אני אפילו די מעריך אותם - הם יודעים להסתכל במראה ולהבין שמה לעשות, יש בעייתיות שלנו בחיים כאן על אדמת ישראל. בתנאי שאתם אתאיסטים, כמובן.
לפני שאתם רוגמים אותי בטוקבקים, אבהיר שאני חושב שמדובר בקומץ סהרורי שאין בינו לבין השפיות ולו דבר. ברור שהקיום של מדינת ישראל מוצדק, וברור שיש לנו זכות אלוהית, מוסרית והיסטורית על הארץ הזו. אבל אנשים שלא מאמינים באלוקים, וחושבים בטעות שהתנ"ך הוא קובץ סיפורי אגדות שנכתבו על ידי בני אדם, ובכל זאת יושבים בארץ ישראל - הם לא מוסריים.
באיזו זכות אנחנו גורמים סבל לעם אחר?
בואו נחשוב בהיגיון: אם הקב"ה לא הבטיח לאברהם אבינו "גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האלה" (בראשית כ"ו), איזו זכות הייתה לנו לבוא לכאן ולבנות מדינה על חשבון סבל של עם אחר? איזו זכות הייתה לנו לגרש המוני פלסטינים מביתם, לרמוס את זכויותיהם ולנשל אותם מאדמתם? עשינו כביכול דבר נורא, ועכשיו כולנו יושבים רגל על רגל, בטוחים שאנו הצודקים.
הקריאה בשמאל הישראלי היא לחזור לאדמות 67'. ואני שואל: למה לא לתת לפלסטינים את כל הארץ? הרי אם אין אלוקים, המדינה נולדה בחטא, ולא מגיע לנו לשבת כאן אפילו דקה נוספת. אם כך, למעשה, נוצרת תובנה מחלחלת נוספת: אחמדינג'אד צודק במלחמת החורמה שלו נגד מדינת ישראל. דרישתו מוצדקת לכאורה: אנחנו באמת צריכים לחזור לארצות אירופה והמזרח, שמהם הגיעו הורינו וסבינו. אין לנו שום זכות להמשיך להתבוסס בבוץ הכיבוש כאן בארץ ישראל - סליחה, בפלשתינה. כולנו צריכים לארוז את המזוודות ולעוף לאן שבאנו.
למה לא אוגנדה?
אני מכיר את הטיעונים של "עם ישראל צריך ארץ נורמלית ככל העמים", אבל זה לא מצדיק גירוש של עם אחר מביתו. מה גם שמנקודת מבט אתאיסטית אפשר לשאול - למה צריך בכלל להיות חלק מעם ישראל? מה זה משנה עמים, דתות או חמולות? שכל אחד יחיה איפה שהוא רוצה, ושלא ירמוס את זכויותיו של אף אחד אחר.
אני מכיר גם את הטיעון שאומר שבעקבות השואה נאלצנו למצוא בית. אבל גם זה לא מצדיק הרס בית של עם אחר. היינו יכולים לחיות גם באוגנדה. באותה מידה, גם הטיעון ההיסטורי לא משכנע. אז מה אם חיינו כאן לפני 2,000 שנה? הכנענים חיו כאן לפנינו, ואחריהם גם הצלבנים, הפלישתים ואחרים. האם מישהו מצאצאיהם יכול לבוא היום ולטעון לבעלות על הארץ הזו? מה שהיה לפני אלפי שנים כבר חלף עבר מן העולם.
כל זה, כאמור, כשאין אמונה. התפיסה שלי, כמו של כל יהודי מאמין, היא שהקב"ה הבטיח את הארץ הזו לנו, העם היהודי. לכן, כשהערבים היו כאן, זה היה רק באופן זמני. זהו הבית שלנו, ועכשיו חזרנו אליו. מה יותר טבעי מזה? אבל אם אתם לא מאמינים בכך, אני חושש שאם תיישרו מבט אל עבר המצפון שלכם, תגלו דבר מאוד מעיק: אחמדינג'אד צודק. זה באמת לא המקום שלנו.