אין שמחה בליבי כלל וכלל על קביעת בית המשפט שיש קלון בעברות שעבר חבר הכנסת צחי הנגבי. יש בליבי ביקורת נוקבת כלפי צחי הנגבי על ההתייצבות המיידית להמשיך בפעילות פוליטית להקמת ממשלת אחדות ולצרוף קדימה לממשלה.
אני פונה אל צחי, הסטודנט הלוחם, שנאחז בחירוף נפש בראש האנדרטה בימית כאשר גורשנו מסיני, מימית, כאשר מנחם בגין ואריאל שרון הרסו את העיר, את הישובים הפורחים, את שדות התעופה ואת מחנות הצבא והפקירו את סיני למצרים. אתה נלחמת כמו אריה כדי להגן על המולדת. אתה גם יודע היטב כיצד הנסיגות הנוראות מסיני, מחבל עזה, הנסיגה הבהולה מדרום לבנון, כיצד נסיגות אלה אחת אחרי השנייה יצרו סביב מדינת ישראל טבעת חנק של חמאס, חיזבאללה ושאר זרועות של הג'יהאד האיסלאמי שמרים ראש מיום ליום.
מדוע אתה ממהר כל-כך לקיים את המצווה של הקמת ממשלת אחדות? מדוע אתה מזדרז כל-כך לעזור לנתניהו לממש את תוכניתו המטורפת לחלק את ארץ-ישראל ולמסור את לב המולדת של עם-ישראל לידי אויבינו?
מקובל ביהדות, אבל נדמה לי שלא חייבים להיות יהודים כדי לסגל את הנוהג האנושי הטבעי לעצור ולחשוב כאשר קורה לאדם אסון, או אף צרה מסוג הצרה שפקדה אותך אתמול. אתה הלא ציפית לצאת מהמשפט בן שמונה השנים ללא קלון. אני גם בטוחה שבהיותך מעורב במעגלי הפוליטיקאים אתה יודע כי "חטאיך" צחים כשלג לעומת מעשיהם של פוליטיקאים אחרים. אם-כך, אולי תעצור ותחשוב, תפשפש במעשיך, תשאל את עצמך: מדוע קרה לי הדבר הזה? לא צריך להיות יהודי פנאט בשביל לעשות חשבון נפש. מדוע רצת מיד לתקשורת כאדם הנתון לטראנס חסר שליטה והודעת שאתה דוהר לקראת מסירת ארץ-ישראל לידי אויבי ישראל? נכון, לא אמרת את המילים המפורשות הללו, מכיוון שאתה פוליטיקאי משופשף, אבל זו המשמעות של היחלצותך המיידית להקמת ממשלת אחדות.
כן, גם אני כואבת ומצטערת היום מאד מאד על שצחי הנגבי לא היה מסוגל לעצור אף לא ליום אחד, אף לא לרגע ולחשוב - אולי מצלצל כאן פעמון אזהרה גדול, והוא לא קשור למינויים פוליטיים קטנטנים אלא לחזון של עם גדול, שאתה בקטנותך זנחת.