“כמה התאמצת
עד שהצלחת
קו אל האושר לסלול
עד הסוף הלכת
וכמו שהבטחת
מותק יצאת גדול
אתה תותח
אין, אין עליך
מתה עליך
אתה הגדול מכולם”
אם התחלתם לזמזם את המילים לשיר הכל כך מפורסם הזה של שרית חדד, אתם בחברה טובה. ועדת השופטים של פרס אקו"ם היוקרתי החליטה שכותב השיר, יוסי גיספן, ראוי לזכות בפרס אקו"ם לתמלילן השנה, בדיוק בגלל השיר הזה ודומיו.
אם אתם לא נוהגים לקרוא את האותיות הקטנות על עטיפת הדיסק (או לא נוהגים לקנות דיסקים), נספר שגיספן הוא כותב המילים הכי מבוקש בזרם המוזיקה הים תיכונית. הוא כותב לאייל גולן ("אם אני ואת היינו נולדים בג'ונגל/ במקום שאי אפשר למצוא אותו בגוגל"), כותב לליאור נרקיס ("יש לה זוג עיניים/ ממש כמו לחתול סיאמי/ בגללה הלב שלי הולך מכות/ חולה עליה איזו מאמי") ואפילו כתב שלושה שירים שונים בשם "אוהב אותך": לאורן חן וסטאלוס, נרקיס ואג'אר.
רבות כבר נכתב, גם באתר זה, על רמת הכתיבה במוזיקה הים תיכונית. על החדגוניות, על הפשטות המעיקה ועל חוסר התחכום. עכשיו החליטו שופטי אקו"ם לתת את חותמת הכשרות הרשמית על הפיכת השכונה לשפה הרווחת במוזיקה הישראלית.
בנימוקי ועדת הפרס נכתב כי "גיספן כותב פזמונים בכישרון רב כבר שנים רבות והשנה הוא היה הבולט והמצליח ביותר מכל הפזמונאים בארץ". עם החלק השני של המשפט אף אחד לא יכול להתווכח, וזה מה שעצוב. כי גלעד כהנא מעולם לא היה חד יותר כמו באלבום האחרון של ג'ירפות, הדג נחש אף פעם לא בעטו כל כך חזק כפי שהם נשמעים באלבום האחרון, ואפילו אהוד מנור מסר ד"ש מצמרר מהקבר, בדמות אלבום עם שירים חדשים ללחניו של מתי כספי. אבל האם מישהו מהם בלט השנה יותר מ"ערב טוב לך, את מושלמת"?
מה המסר שעובר לאמנים צעירים?
השאלה היא אם הפרס לפזמונאי השנה צריך ללכת למי שהשירים שלו הושמעו הכי הרבה בחתונות, או ליוצר שכתב את המילים הכי יפות. האם יוסי גיספן באמת ראוי להיכנס לנעליהם של כותבי השירים הגדולים של ישראל? האם שירים כמו "דוקטור תציל אותי, אני מאוהב" הם המשך הפזמון העברי שהנחילו לנו זוכי עבר כמו יענקל'ה רוטבליט, נתן יונתן, אהוד מנור, יהונתן גפן?
"סליחה, כבר הנחת תפילין היום?" שואל אותי עסקן עם זקן.
אמרתי לו "לא, ומה איתך? כבר קראת הנסיך הקטן?"
את הדיאלוג הזה כתב יהונתן גפן (זוכה פרס אקו"ם לשנת 2000) בשיר "רכבת העמק" לפני יותר מ-30 שנה. ספק מתנשא, ספק מתגונן, גפן מצליח להעביר כאן את הפער התרבותי בתוך החברה הישראלית. הפער הזה לא השתנה, אבל הוא בולט יותר היום. סביר להניח שמי ששומע יהונתן גפן קרא גם את הנסיך הקטן, ומי ששומע את "מי שמאמין" של גיספן גם מניח תפילין לעתים קרובות.
אקו"ם היא לא גוף מחנך, אלא אגודה שבאה לשמור על הזכויות של היוצרים העבריים. יכול להיות שבשביל למלא את מטרתה, היא צריכה לתמוך בז'אנר המצליח והרווחי יותר. אבל איזה מסר עובר לאמנים צעירים, שרואים פזמונאי מעוטר משתמש בעברית כל כך זולה כדי להצליח?
מילה טובה מגיעה לאקו"ם על הבחירה ביוצרים סאבו (רונן סבו) וקותימן (אופיר קותיאל), מהאזורים הפחות "מיינסטרימיים" של תעשיית המוזיקה, לפרס המעבד. לא פחות ראויה לציון הבחירה בחוה אלברשטיין הנצחית לפרס על מפעל חיים. אבל גם הבחירות החיוביות והמוצדקות האלה לא מפצות על הבחירה השגויה בגיספן, שנותנת תעודת הכשר למכת מדינה של ממש.
גילוי נאות: עמית סלונים עבד במחלקת הניו-מדיה של אקו"ם