תמלילי החקירה נחשפים (צילום: חדשות 2)
רוצחי משפחת פוגל. חיים חיי נוחות בכלא | צילום: חדשות 2

מרווין וילסון, הומת בשבוע שעבר בזריקת רעל, בגין רצח של אדם אחד. מנת המשכל שלו היא 61, מתחת לרף המקובל לפיגור שכלי, העומד על 70. החוקה האמריקאית אוסרת להוציא להורג מפגרים אך לשופטים של טקסס ולשופטי העליון זה לא ממש הזיז. הם אימצו את עמדת התביעה שטענה שעל פי פרמטרים מסויימים, הוא לא מפגר.

בארה"ב יש הסכמה גורפת בין הרפובליקאים לדמוקרטים בתמיכה בעונש מוות. מאז שנת 1976 יצאו לפועל 1,293 הוצאות להורג ונכון לינואר 2012 יש עוד 3,199 אסירים שממתינים להוצאתם להורג. ברק אובמה וקלינטון, גם ביל וגם הילארי, תומכים בעונש מוות. כשהיה קלינטון מושל ארקנסו, הוא אף פיקח על ההוצאות להורג.

ומה בישראל? כאן לא רק שלא מוציאים להורג, אלא אפילו משחררים אותם לביתם

מדינת ישראל לא יודעת לשמור על רוצחיה הביטחוניים בכלא. סמיר קונטר שרצח במו ידיו ילדה בת 4 , רוצץ את גולגולתה על סלע וירה בעוד שלושה אנשים, עושה חיים היום בביירות. גיבור לאומי שנהנה מחיי רווחה, אחרי שעשה תארים אקדמאיים בישראל.

למה שרוצחי משפחת פוגל ישתחררו לביתם?

בגלל עיוות הדין והצדק הזה, חייבת ישראל להפעיל את עונש המוות שקיים בדין הצבאי ולהוסיף עונש מוות לדין הפלילי לרוצחי המונים או רוצחי ילדים. אני מבינה את טיעון המדרון החלקלק, אך אני סומכת על שופטי ישראל ועל מחוקקי ישראל שיידעו בתבונתם להניח בלמים כך שגזר דין כזה יבוצע רק במקרי קיצון כמו רצח משפחת פוגל.

דמיאן קרליק, שרצח את בני משפחת אושרנקו לפני כשלוש שנים, בדירתם בראשון לציון, קיבל שישה מאסרי עולם ויינמק בכלא כל חייו, ובצדק. 

אבל, לעומתו, רוצחים ביטחוניים, כמו משספי גרונות בני משפחת פוגל, הצעירים מכפר עוורתא, מקבלים תנאים שרוצחים אחרים יכולים רק לקנא בהם. יש להם שיעורי ספורט, טלוויזיה בכבלים, הם יכולים להשלים תארים אקדמים. וחמור מכל, את קרליק איש לא ישחרר על התנהגות טובה. את הרוצחים מעוורתא כנראה שנראה יוצאים מהכלא מאושרים באיזה עסקה או הסכם שיגיעו בזמן זה או אחר.

אז לאן הלך הצדק במדינת ישראל?