חם, הה? מה עושים ישראלים כשחם להם? הולכים לים. ומה הם רואים בים? הנה מקבץ ממה שהם ראו השבוע: סוכות מציל סגורות, דגל שחור מתנופף עליהן. כאן שביתה; מצבורי אשפה וטינופת, תזכורת לכך שעם ישראל מלכלך והרשות המקומית הישראלית (לא כולן, כן?) לא טורחת לנקות אחריו.
עבור התענוג הזה גם נדרשנו לשלם: שר הפנים אמנם הבטיח שהגבייה הכספית עבור כניסה רגלית לחופים תבוטל, אבל יש חופים ורשויות שפשוט צפצפו על ההנחיה שלו. כרגע נראה שהבעיה הזו מאחורינו, אבל מה שלא השתנה זה שכדי לשלם על החנייה צריך לקחת משכנתא. מצד שני, אפשר לבוא בתחבורה ציבורית. אם רק הייתה בשבת תחבורה ציבורית.
עונת הרחצה יצאה השבוע לדרך כשעננה עכורה תלויה מעל ראשה. יש לנו רצועת חוף נפלאה, עם חוף חולי רך וים מתון, אנשים מכל העולם שנוחתים כאן מתמלאים קינאה. הפוטנציאל בשמיים, אבל לפעמים נדמה שאנחנו עושים הכל כדי לא למצות אותו. כמו עכשיו.
למעשה, התקופה הרעה התחילה עוד בחורף. דו"ח סיכום עונת החורף של עמותת 'צלול' מלמד שהשנה נרשמו 555 ימים(!) של סגירות חופים בגלל זיהום והזרמת ביוב (כל סגירה של חוף נרשמת כיום). בחורף הקודם, לשם השוואה, נרשמו רק 31 ימי סגירה. הגורמים העיקריים להידרדרות: תחזוקה רעועה של תשתיות הניקוז והביוב, ומשטר הגשמים המשוגע (כמויות אדירות בדרום, בצורת בצפון) שתפס את מאגרי המים לא מוכנים.
גם על החוף עצמו הניקיון לא חוגג: הדו"ח הטרי של "מדד חוף נקי" שמפרסם המשרד להגנת הסביבה, מלמד על נסיגה משמעותית: אם לפני שנה 61% מהחופים הוגדרו "נקיים עד נקיים מאוד", במדד הנוכחי רק 34% זוכים לציון הזה. חתיכת נפילה. הטינופת בחופים חושפת טפח מהפערים החברתיים בישראל, מהמרחק בין מרכז ופריפריה. חלק מהרשויות המקומיות החלשות, בעיקר מועצות איזוריות שחולשות על עשרות קילומטרים של רצועת חול, פשוט לא מסוגלות להתמודד עם עול התחזוקה והניקיון, בעיקר לאור העובדה שעל כל בבון ישראלי צריך להפקיד פלוגה של מנקים.
דוגמה טובה (כלומר רעה) ניתנה השבוע בחוף זיקים, החוף הדרומי האחרון לפני עזה ואחד היפים שיש לנו. כלומר, הוא מאוד יפה אם רק אפשר היה לראות אותו מתחת להררי האשפה שנשארו אחרי יום העצמאות. ראש המועצה (חוף אשקלון) אומר שביטול התשלום בכניסה הביא לחוף כמויות עצומות של נופשים, ושלמועצה דלת האמצעים אין שום אפשרות להתמודד עם ההשלכות. בצר לה, המועצה הפקידה את החוף בידי זכיין פרטי בעל השם האקזוטי "לאסו". אז מה היה לנו? ממשלה שלא קיימת בשטח, שלטון מקומי שהעסק גדול עליו, הפרטה והזנחה. כך הפך נכס הטבע, הפנאי והנופש מספר אחת שלנו למזבלה. לא חבל?
יש חדשות טובות
ועוד לא דיברנו על המצילים. למען האמת, גם אם הם לא היו שובתים – לא הייתם מוצאים בימים אלה מציל בחוף בשעות הרלבנטיות בגלל שבעונה הזו ממילא שעות ההצלה אמורות להסתיים בשעת אחר צהריים מוקדמת. מבלי להיכנס לשאלה מי צודק בסכסוך העבודה של המצילים, דבר אחד ברור: מדובר בחלק ממחדל מתמשך שבמסגרתו הממשלה, ההסתדרות, השלטון המקומי והמצילים לא מסוגלים להגיע לנוסחה שתאפשר לציבור ליהנות מרחצה בטוחה עד שקיעת השמש. השביתה הזו היא הזדמנות לפתור את הפלונטר, אחת ולתמיד. בינתיים זה נראה כמו עוד הזדמנות שהולכת להיות מוחמצת.
אה, ויש גם אוסף מדאיג של תכניות בנייה שמאיימות על החופים, כי במוסדות התכנון מנשבת רוח מדאיגה שמעדיפה נדל"ן ויזמים לפני זכות הציבור לחוף ונוף פתוח. תודה לך, כחלון.
התמונה מדאיגה ומבאסת, אבל יש גם חדשות טובות: כל הבעיות שהוצגו כאן פתירות, ואפילו בקלות יחסית. הן רק דורשות רצון, מעורבות של השלטון המרכזי, לקיחת אחריות ותקציבים שבמונחים ממשלתיים נעים בין צנועים למצחיקים. אריה דרעי הראה סימנים חיוביים בתחילת הקדנציה במשרד הפנים, אבל מאז נדם. אולי הגיע הזמן להקים, כמו שעמותת "צלול" דורשת כבר מזה זמן, רשות לאומית עם סמכויות וכלים שתנהל, תשמור ותגן על החופים הנהדרים שלנו. כרגע נראה שהם מותקפים מכל עבר, ומי שאמורים להדוף את המתקפה נרדמו בשמירה.