עם שחר של יום רביעי שעבר, בארבע לפנות בוקר, נחת בתיבת הדוא"ל של חברי ועדת הפנים של הכנסת מטען כבד: כ-600 סעיפים, מאות עמודים שמהווים את חוק התכנון והבנייה החדש. בצהרי אותו יום כבר הוזמנו הח"כים להתייצב לדיון שהוקדש לחוק, שעתיד לשנות את פניה של מדינת ישראל. מעניין כמה מהם הספיקו לקרוא אותו בקפידה. בזמן הקרוב הם עתידים להצביע עליו (ההצבעה תוכננה להיום, אך לאחר התערבות בג"צ ולחץ עז שהופעל על ראש הממשלה, היא נדחתה לאחרי פגרת הכנסת). לרוב חברי הבית, מותר לשער, לא יהיה מושג על מה הם מצביעים, וכן, זה מופרך ושערורייתי בדיוק כמו שזה נשמע.
החוק המדובר הוא תולדה של "נאום המרפסות" המפורסם של בנימין נתניהו מתחילת הקדנציה. רק שמה שהתחיל מכוונה ראויה לייעל ולקצר את הליכי הרישוי המסורבלים שכל ישראלי מכיר – אותו שלב מייאש בחיים שבו כדי לסגור מרפסת צריך להמתין נצח לפקיד עוין בעירייה – הפך לחוק מפלצתי, שלא רק שלא יקל על היומיום של האזרחים, אלא גם יפרוש שטיח אדום בפני יזמי נדל"ן ותוכניות פרועות של מה שמכונה "פיתוח".
רגע, למה הפיתוח במרכאות, אתם תוהים? ובכן, כשתגלו בוקר אחד שאת השדה הירוק שניבט מחלונכם מחליפים ים של בטון וקניון ענק שמסתיר את אור השמש, ושזכות ההתנגדות שלכם רוסקה כמעט לחלוטין במסגרת "רפורמת" התכנון, או אז תיווכחו שפיתוח היא אחת המילים המכובסות ביותר של ימינו. שהרי מה שבעיני האחד הוא פיתוח, עלול להיות עבור השני פגיעה קשה באיכות החיים ובשווי הנכס הנדל"ני.
כמו לבטל את בית המשפט המחוזי
חוק התכנון והבנייה החדש עומד לעבור מתחת לרדאר התקשורתי והציבורי לא משום שהוא נהנה מתמיכה גורפת, אלא משום שהוא מסובך מכדי שאפשר יהיה לנהל עליו דיון ציבורי משמעותי. בדיוק כמו חוק ההסדרים, יש בו מאות סעיפים אפורים, מורכבים ועתירי ידע תכנוני ומשפטי, שהופכים אותו נגיש רק למעטים. העם רוצה צדק חברתי, ולא מודע לכך שממשלת נתניהו עומדת לדחוף לו בדיוק את ההיפך.
קצרה היריעה מלפרט את כל הבעיות בחוק המסועף הזה. אפשר להתמקד, למשל, באחת מסיסמאות הדגל שלו: "תוכנית אחת בוועדה אחת". הרעיון: במקום שתוכניות יצטרכו לעבור דיון ואישור בשתי ערכאות תכנוניות – ועדה מקומית ומחוזית – כל תכנית תעלה על שולחנה של ועדה אחת. זה נהדר אם התוכנית טובה, אבל מה אם מדובר בתוכנית רעה (ומה לעשות, יש אצלנו מסורת עשירה של תוכניות רעות)? מי יעצור אותה אז, אחרי שהיזם הפעיל את קשריו במקומות הנכונים ודאג שהמגדל המכוער והמיותר שהוא חפץ לבנות עבור המאיון העליון יזכה לרוב בוועדה המקומית? אם בשיטה הנוכחית מפלצת הולילנד הייתה היוצא מהכלל, בחסות החוק החדש הולילנדים יפרחו ברחבי הארץ כמו פטריות אחרי הרפורמה של ביבי.
במקום לייעל, לתקצב ולפשט את הליכי הרישוי – שזו הבעיה האמיתית שמעיקה על האזרח הסביר – הרפורמה הזו מרסקת את מערך התכנון. אפשר לדמיין איזו סערה הייתה מתחוללת אם מישהו היה מציע ליישם את המודל הזה על מערכת המשפט: גם היא כידוע סובלת מסרבול נוראי, אז למה לא לבטל את בית המשפט המחוזי, לצמצם את זכות הערעור ולהשאיר את בית משפט השלום כערכאה יחידה? אין ספק שזה יקצר את ההליך המשפטי הממוצע, אבל האם זה יביא יותר צדק?
בסוף השבוע התקיים כנס חירום של אנשי מקצוע בתחום התכנון – אדריכלים, שמאים, אנשי אקדמיה, משפטנים. עלה משם קול זעקה – הרפורמה הזו תעלה לכולנו ביוקר. אלה כבר לא מחבקי עצים או אנשי סביבה שחרדים רק לגורל שמורות הטבע וחופי הים. מדובר במקצוענים מהשורה הראשונה שחוששים מהשלכות החוק החדש על פניה של הארץ, וטוענים – וזו כבר אירוניה לשמה – שהרפורמה תגרום דווקא לעליית מחירי הדירות.
ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם המערבי, וכדי לנצל באופן מיטבי את השטח המצומצם העומד לרשותה היא מוכרחה לתכנן את צעדיה בתבונה וברגישות. במקום זה, נתניהו הכין לנו רפורמה שנראית כמו דחפור בחנות חרסינה. מה שהתחיל עם סגירת מרפסת, עלול להסתיים בהתמוטטות של כל הבית.