אזרחי ארצות הברית יידרשו לבחור בקרוב בין דונלד טראמפ להילארי קלינטון. אנחנו, לעומת זאת, כמו שאר אזרחי העולם המפותח, נדרשים בימים אלה להכרעה אחרת לגמרי, דרמטית לא פחות: הבחירה שבין טראמפ לג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה. השכנות שחולקות את צפון אמריקה מציגות שני אישים שמגלמים את הצומת הגורלי שבו העולם ניצב: שוביניזם, סקסיזם מכוער, גזענות, הומופוביה, שנאת זרים, בורות ושטחיות (טראמפ, למקרה שתהיתם); או מנהיג צעיר שמיד לאחר בחירתו נשאל למה יש כל כך הרבה נשים בקבינט שהרכיב, וירה את התשובה הנפלאה "כי 2015".
חוץ מהיותו פמיניסט מוצהר וטיפוס מגניב באופן כללי, טרודו גם תומך בזכויות להט"בים, מאמין בחלוקה שוויונית וצודקת של העושר, מייחס חשיבות גדולה לנושאי סביבה, ורואה בגיוון אנושי, אתני ודתי מקור לעוצמה ולא איום. כשעשרות אלפי פליטים מסוריה נחתו בקנדה (במסגרת מדיניות הפליטים הרשמית של הממשלה), טרודו נסע לשדה התעופה לקבל אותם עם מעילים ולוודא שהם זוכים ליחס טוב. מעניין אם הוא יודע שהשרה הישראלית שישבה לידו בטקס ההלוויה של שמעון פרס, שהייתה אחראית על סידור הישיבה ולגמרי במקרה מצאה את עצמה לצידו של כוכב הרשת, כינתה את האפריקאים שמבקשים מקלט בישראל "סרטן".
גם ראש הממשלה ורעייתו תפסו תמונה:
אז מה ישראל בוחרת? האם אנחנו רוצים לקחת טרמפ עם טראמפ בחזרה לימי הביניים, או להתחבר לחלקים הנאורים של העולם ב-2016? הגיע הזמן שנחליט. טרודו, שעוד צריך להוכיח שהוא מסוגל לתרגם את תפיסת עולמו המלבבת לצעדים מעשיים, התקבל כאן באהדה גדולה. אפילו ציפי חוטובלי שכחה לרגע את חוקי הנגיעה הקשוחים והצטלמה איתו בפריים צפוף למדי. ימים ספורים אחר כך טראמפ חטף בישראל גינויים מקיר לקיר בגלל נאום הזימה המוקלט. אפילו תומכיו הרפובליקנים בישראל מודים שהוא מועמד מפוקפק שראוי, לדעתם, להיבחר לנשיאות רק כי קלינטון גרועה יותר. עם תומכים כאלה, מי צריך יריבים.
בצומת ההכרעה שבין טרודו לטראמפ ישראל מצטיירת כמו מדינה עם פיצול אישיות, עם פער הולך וגדל בין הדימוי העצמי להתנהגות בפועל. אם תשאלו את מנהיגינו, הם יספרו לכם על מדינה פתוחה, שוויונית, נאורה, מתקדמת. "וילה בג'ונגל", "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". במציאות, רוב ההנהגה הישראלית מזכירה במידה מדאיגה את טראמפ" ראש ממשלה שמזהיר מפני ערבים שנוהרים באוטובוסים, רבנים בכירים בשירות הציבורי שרואים בלהט"בים סוטים ובנשים מגדר נחות ואוסרים על השכרת דירות לאזרחים ערבים, חבר פרלמנט שקורא לעלות על בית המשפט העליון עם דחפורים, שרת תרבות שמתגאה בכך שלא קראה צ'כוב, וחבר כנסת שהוביל ברחובות הבירה את "מצעד הבהמות" כדי להמחיש מה הוא חושב על הומואים. המון טראמפים קטנים ובינוניים ממלאים את ספסלי הכנסת והממשלה (מי אמר אורן חזן ולא קיבל?), אבל כשהם מתבוננים במראה הם משוכנעים שהם רואים שם את הפרופיל המחמיא של טרודו, או לפחות של הנהגה נאורה ושוחרת טוב. רוחות הגזענות, השנאה וסתימת הפיות ששוטפות את ישראל הן סיבה לדאגה עמוקה; כשהן מגיעות בעסקת חבילה עם חוסר מודעות עצמית ותפיסת מציאות לקויה זו כבר סכנה אמיתית.