מדובר בקוביית שטח ירוקה ומופלאה, עתירת פרחים בשלל צבעים, שמשתרעת בין הכפר הירוק, מחלף גלילות והבתים האחרונים של רמת אביב. הסתובבנו שם, נשמנו את פרודות החמצן האחרונות שגוש דן יכול להציע, ונזכרנו בסרט אנימציה שבו הגיבור ניצב על פיסת דשא זעירה שמכותרת בים בטון ואספלט. זה היה סרטון אפוקליפטי על עולם עתידי בלי טבע, וכל כך מצער לגלות שהעתיד האפור הזה הוא כאן ועכשיו.
בעצם, העתיד יהיה גרוע עוד הרבה יותר: חלק גדול מהשטח הקסום שמתואר כאן מיועד לבנייה. הוא יכוסה בשיכונים מגדליים כעורים לבני המעמדות המבוססים, מהסוג שנפוץ באיזור החיוג שבין רמת אביב לרמת השרון. במקרה הטוב ישאירו בין הבניינים פיסת טבע למזכרת, עדות לשרון המלבלב שהיה כאן פעם.
בין בטון לבין ירוק
אז הסתובבתי בגטו הירוק של גלילות, נשמתי חרציות מלוא הריאות והרגשתי איך המחנק משתלט לי על בית החזה. תוכניות הבנייה בגלילות הן רק קצה הקרחון. בימים האחרונים מתקפת הנדל"ן סוגרת עלינו מכל הכיוונים: על היער הנהדר שצמוד לשכונת רמות בירושלים מתכננים להקים עוד שיכון בטון ירושלמי עם אלפי יחידות דיור; הדיונות הפראיות האחרונות של אשדוד יהפכו בסבירות גבוהה לעוד איזור תעשייה; התוואי שאושר השבוע לרכבת לאילת עתיד לרסק הרים, נחלים ושמורות; גם לתל אביב יש דיונות משלה – איזור החולות היפהפה הסמוך לחוף תל ברוך – וגם הוא מתוכנן להפוך לפארק מאולף בצילם של מגדלים וחניונים. בפתח תקווה, עיר שמשוועת לריאה ירוקה, מתכנן משרד הביטחון (!) עשרות אלפי יחידות דיור באיזור עתיר העצים שבו ממוקם מחנה סירקין הוותיק. גשר וסירה אף פעם לא היו שם, עוד מעט תיעלם גם חורשת האקליפטוסים העתיקה.
הרשימה הזו היא רק דוגמית מתוכניות הנדל"ן שדוהרות בימים אלה במוסדות התכנון או כבר בשטח עצמו. האופטימיים קוראים לזה "תנופת בנייה"; אני קורא לזה "מדינה שיצאה משליטה". מדינה שמתכסה בבטון מזויין מכף רגל ועד ראש, ושבעוד כמה שנים למקום היחיד שבו ילדיה יוכלו לראות עץ יקראו "אינטרנט", היא לא מדינה בתנופה ולא נעליים.
קידמה היא איזון בין בטון לבין ירוק. בין בנוי לבין טבעי. מה שקורה עכשיו בישראל זו לא קידמה אלא אובססיה לכסות כל פיסת קרקע חשופה, בעיקר במתחם שבו הקרקע הזו כל כך יקרה – בין גדרה לחדרה. לא במקרה, במרכז הארץ ישראל היא כבר עכשיו הצפופה במדינות המערב.
אני יודע מה התשובה לשיר הקינה הזה לטבע שהולך ונעלם: צריך דירות. גם כדי להוריד את המחירים, וגם כדי שיהיה איפה לגור. ובכן, שטויות. לא חסרים בישראל שטחים המיועדים לבנייה שלא כרוכים בהרס ברוטלי של אוצרות הטבע האחרונים שלנו. בערים רבות – נתניה, באר שבע ומודיעין הן רשימה חלקית מאוד – יש עתודות קרקע נרחבות המיועדות לבנייה ועדיין לא נוצלו. ברחבי המדינה יש רבבות דירות נטושות – על פי הערכות שמרניות מדובר בכ-40 אלף – ובאיזורי הביקוש בתל אביב וירושלים יש אלפי דירות רפאים בבעלות תושבים זרים. במקום לעשות הכל כדי להשמיש ולנצל את חללי המגורים שכבר קיימים, אנחנו בונים עוד ועוד על מעט הטבע שנותר.
השבוע פרסמה החברה להגנת הטבע דו"ח ממנו עולה כי 300 אלף יחידות דיור כבר תוכננו ואושרו אבל תקועות בחסמים ביורוקרטים שונים, אבל במקום לשחרר את החסמים המדינה ממשיכה לשחרר קרקעות נוספות לתכנון שייתקעו באותו פקק. בקצב הזה, בעוד כמה שנים יתגשם חלומם הרטוב של בנימין נתניהו ומתכנניו, של הנדל"ניסטים והקבלנים: ארגוני הסביבה ייעלמו, כי לא תהיה עוד סביבה להיאבק עליה. גם לנוסעים במחלף גלילות יהיו אז שקט ושלווה - ציוץ הציפורים החגות מעל שדות הפרחים וקרקור הצפרדעים מבריכת החורף לא יפריעו להם להתרכז בנהיגה.