לא התערב אז, בנימין נתניהו (צילום: חדשות 2)
תפסיק להתנהל כמו בעל מכולת שרושם לנו את הדלק בהקפה. בנימין נתניהו | צילום: חדשות 2

מאז שפרצה מהומת מחירי הדלק שרר בתנועה הסביבתית שקט יחסי. בארגוני הסביבה לא מיהרו לגלם את תפקיד האיש הרע ולהטיח בפניו של הציבור שדלק יקר זה לא בהכרח רע, ושהנזקים הישירים והעקיפים ששימוש בבנזין מסב מחייבים מיסוי גבוה, אולי אפילו גבוה מזה שנהוג כרגע בישראל. כשכולם מסביב עצבניים, למה להתנדב לעצבן עוד יותר? גם כך אנשי סביבה נתפסים לא פעם כמשביתי שמחות, קוץ בישבנו של העם. השבוע הם השאירו את התענוג הזה לפקידי האוצר וליובל שטייניץ.

אבל האמת היא גם שמנקודת מבט סביבתית-חברתית, ובעצם מכל נקודת מבט הגיונית, תמונת המצב מעט יותר מורכבת: המדינה אכן צריכה להשית על הדלק מסים כבדים, אבל בצידו השני של המטבע חובתה לספק תחבורה ציבורית יעילה וזולה; כידוע, היא רחוקה מלמלא את חלקה בעסקה.

התנועה הירוקה פרסמה השבוע גילוי דעת, בו קראה לאוצר להעביר את מסי הדלק ישירות לשיפור התחבורה הציבורית. כך, מי שנוסע ברכב פרטי יסבסד את מי שנוסע באוטובוס. באוצר, כהשקפת עולם, לא מוכנים לשמוע הצעות כאלה. ברגע שהכסף "צבוע" – כלומר מסומן מראש לצורך מטרה מסוימת – לאוצר אין שיקול דעת בקביעת סדרי העדיפויות במשק, והאוצר מאוד לא אוהב שמקצצים בסמכויות הקיצוץ שלו.

בואו נלמד משהו מהאינדיאנים

בכל פעם שמחירי הנפט, ובעקבותיהם הדלק, מטפסים לגבהים חדשים ובלתי נתפסים, אני נזכר בסיפור הבא. לפני שמונה שנים, ביום חורף גשום כמו אלה שחווינו השבוע, הזמין אותי שימי רף, פעיל סביבה ואיש מיוחד, לאוהל הטיפי שלו. שימי הקים טיפי אינדיאני בפאתי אדמות המושב שבו התגוררה משפחתו, חיבת ציון שבעמק חפר. בחוץ הצליף הגשם וסערו רוחות קרות במיוחד, ובתוך הטיפי הצנוע, שכמובן לא היה בו חיבור לחשמל, היה חמים, מוגן ונעים. האינדיאנים אולי לא ידעו דבר על שריפת נפט או פחם, אבל הם היו מומחים בשימור אנרגיה.

שימי לא רמז שכולנו צריכים לעבור לגור באוהל, אם כי באותו בוקר זה נראה כמו רעיון לא רע. המסר שלו היה שהגיע הזמן שנפנים שלא לאורך זמן הנפט בפרט והאנרגיה בכלל יהיה זולים וזמינים. הוא הציע שניערך ליום שבו הנפט יהיה יקר ונדיר, גם כפרטים אבל גם, ובעיקר, כאומה, ככלכלה. אחמדינג'אד עדיין לא היה אז סלב עולמי, אבל שימי הציע שניקח בחשבון גם משברים גיאופוליטיים שיערערו את כלכלת הנפט, ושכדי להיות מוכנים לקראתם כדאי שנבסס את המשק הישראלי על תחבורה ציבורית יעילה וחסכונית, על אופניים, על הליכה ברגל. מחירה של חבית נפט היה אז בערך 35 דולר. בתחילת השבוע הזה הוא כבר עמד על 106 דולר.

נתניהו, תתעשת

כשמסתכלים על זה ככה, כשמבינים שנסיקת מחירי האנרגיה היא מגמה עולמית שנובעת ממגוון סיבות אבל כנראה לא עומדת להיעלם, הוויכוח המר על עשר אגורות יותר או פחות נראה מיותר, והתמרונים המגוחכים של נתניהו נראים, איך לומר, מגוחכים. על מה נתווכח כשמחיר הנפט יגיע ל-200 דולר לחבית? שום קומבינה עם הבלו לא תעזור אז, שום נוסחת מסים לא תשנה את העובדה שהבנזין יהיה יקר מדי ושנסיעה במכונית פרטית תישאר נחלתם של בודדים.

במצב כזה, הדרך היחידה להמשיך לנהל משק מודרני וצומח תהיה באמצעות מערכות יעילות להסעת המונים. במקום להתנהל כמו בעל מכולת שרושם לנו את הדלק בהקפה, מוטב שבנימין נתניהו יתעשת ויכין את ישראל ליום שבו כלכלה מופחתת נפט ותחבורה ציבורית אפקטיבית לא יהיו אופציה – אלא הכרח קיומי.

Aviv67@gmail.com

>> הטור הקודם שלי: הרפורמה שתפגע באזרחים ובשטחים הפתוחים
>> רותי סיני: מי מרוויח מעליית מחירי הדלק?