1. אריה דרעי
קטעים עם אריה דרעי. בגבור הלחץ והביקורת הציבורית נגד הגירוש שהוא מוביל, שר הפנים מתרוצץ מראיון לראיון עם דף המסרים ויורה ספינים בקצב מבהיל. רוב הזמן זה סתם מרתיח, אבל רגע אחד השבוע חצה את הגבול למחוזות האבסורד.
זה קרה כשדרעי התייחס לשטף העצומות וגילויי הדעת, ובראשן זו של הרופאים ואנשי מערכת הבריאות שיותר מ-1,200 מהם כבר חתמו על מכתב פומבי נגד הגירוש. בתגובה דרעי שלף את המנטרה הקבועה: "מתי הם היו בדרום תל אביב?". כי כידוע, דרעי וחבריו השרים מחוברים ל"עם", ואילו הרופאים המנותקים לא מבינים מה קורה בשטח.
לשמוע את דרעי – האיש שלא מזהה אדם שקוף גם כשהוא נתקל בו מטווח אפס – מספר לאנשי "רופאים לזכויות אדם" (העמותה שיזמה את עצומת אנשי הבריאות) מה קורה בדרום תל אביב זו כמעט סאטירה. הרי כבר עשור רופאות, רופאים, אחיות ואנשי צוות העמותה מטפלים בהתנדבות במבקשי מקלט שזקוקים לטיפול רפואי ובפגועי הנפש מביניהם שסוחבים טראומות וצלקות מחיי הפליטות ומהמסע המסויט לישראל. אנשי עמותת הרופאים ומתנדבי הארגונים האחרים – למשל, אלה שמגיעים לחלק תה ועוגיות למאות שממתינים כל הלילה על המדרכה שלפני לשכת האוכלוסין ברחוב סלמה – נוגעים במציאות של דרום תל אביב בידיים יום יום. מציאות ששר הפנים – אם באמת היה מתעניין בה ובמורכבות שלה – אולי היה גונז כמה מהסיסמאות הריקות שלו.
2. השב"ס
בשירות בתי הסוהר מאיימים שבקרוב ייאלצו להתחיל לשחרר אלפי אסירים בגלל הצפיפות הבלתי נסבלת בתאים. על פי האו"ם, שטח מחיה של פחות מ-4.5 מ"ר לאסיר מוגדר "עינויים". הממוצע באירופה עומד על 8.8 מ"ר לאסיר, ובישראל 3.16 מ"ר בלבד – עינוי והתעמרות לכל דבר ועניין. לאור הנתונים האלה, ובעקבות עתירה של "האגודה לזכויות האזרח", בג"צ הורה למדינה להגדיל משמעותית את שטח המחייה של האסירים. מכיוון שעבודות בינוי והרחבת בתי סוהר הם צעדים שכרוכים בהשקעות גדולות ולוקחים זמן, הפתרון הנגיש יותר הוא לשחרר חלק מהדיירים.
איך זה קשור לעניין מבקשי המקלט? אף על פי שיש מי שמשווק את רואנדה כמקום הנחשק בתבל, רבים מהם יסרבו לקבל את הדיל המפתה שממשלת ישראל מציעה להם ויעדיפו ללכת לכלא. אבל למדינת ישראל אין יכולת לקלוט אותם בבתי הסוהר. את כלא חולות – אחרי שנקברו בו מאות מיליוני שקלים – הממשלה החליטה לסגור. גם אם בסופו של דבר הוא יישאר פתוח זה יפתור רק חלק קטן מהבעיה.
במילים אחרות, כשממשלת ישראל מציבה בפני מבקשי המקלט אולטימטום – או רואנדה או לכלא – הוא מחזיקה ביד אקדח עם מחסנית ריקה. כפי ששירות בתי הסוהר עצמו הודיע לאחרונה – אם אלפי אריתראים וסודנים יודיעו שהם הולכים לכלא, פשוט אין לאן להכניס אותם.
3. הילדים
הגירוש לא יכלול "בשלב זה" (כך לפי השר דרעי) ילדים והוריהם. על פי ההערכות (לשום גוף אין באמת נתונים מדויקים) חיים בישראל כ-5,000-7,000 ילדים אריתראים וסודנים, רובם בדרום תל אביב. יחד עם הוריהם, מדובר בכ-10-15 אלף נפש. כלומר, אם מישהו מאמין לממשלה וחושב שדרום תל אביב עומדת להפוך בקרוב לאזור נקי משחורים, הוא עומד להתאכזב.
יותר מזה: מדי שנה נולדים כאן כמה מאות ילדים למבקשי מקלט מאפריקה. אם הממשלה תחליט לשנות אסטרטגיה, תנסה לגרש משפחות והן יסרבו (כי לילדים האלה אין ארץ אחרת), מה אריה דרעי בדיוק יעשה? ימלא את בתי הסוהר בילדים?
ואם הוא לא ינסה לגרש אותם, המשמעות היא שגם אם הממשלה תצליח לשגר חלק ממבקשי המקלט לרואנדה ואוגנדה, באותו זמן השורות יתמלאו על ידי תינוקות חדשים שיהיו כבר ישראלים מלידה. ובקיצור: הם כאן בשביל להישאר. במקום להכיר בכך ולנהל את הסיטואציה לטובת כולם – לאפשר למבקשי המקלט להיקלט בענפים במשק שמשוועים לידיים עובדות ולהתפזר ברחבי הארץ – הממשלה ממשיכה להוליך שולל את עצמה, את הציבור ואת תושבי דרום תל אביב.
4. אבי גבאי
ההתעוררות האזרחית והחברתית נגד הגירוש היא שעתה היפה של החברה הישראלית ומגזרים שלמים בה – ושעתה המבישה של מפלגת העבודה ואבי גבאי העומד בראשה. גבאי, כזכור, הוביל החלטה לפיה הסיעה תומכת בהחלטת הממשלה, בטענה שאם תתנגד "זה ייתפס לא טוב בציבור". אז עכשיו מתברר שלפחות חלק מהציבור של גבאי ציפה ממנו דווקא למשהו אחר. ככה זה כשמקבלים החלטות לפי שבשבת: יום אחד הרוח נושבת לכאן, יום שני לכאן, וביום השלישי היא מעיפה אותך לכל הרוחות.
5. רמי לוי
לא ברור למה גם המחלוקת הזו צריכה להפוך לדיון בין שמאל וימין. מבקשי המקלט לא מאיימים על ישראל, לא מבקשים כאן שטחים ולא מהווים סיכון בטחוני, אבל משום מה רוב נציגי הימין בפוליטיקה ובתקשורת רואים בהם אויב. לא ברור איך עיתונאים ימניים משובחים וביקורתיים קונים דווקא בתחום הזה את סיסמאות הממשלה ומדקלמים אותן עד אחרון הספינים.
אבל אולי מסתמן שינוי. בסוף השבוע הקדיש "כלכליסט" פרויקט לעמדתם של בכירי המשק והכלכלה בסוגיה. בין המתנגדים למדיניות הממשלה בלט רמי לוי. לוי, איש הליכוד, נחשב ל"עממיקו" האולטימטיבי. אם גם הוא מתנגד בנחרצות לגירוש, אולי הממשלה עוד תופתע ותמצא את עצמה בעימות עם חלק מהבייס שלה בסיפור הזה.