עזבו רגע את העובדה – החשובה כשלעצמה - שעינת קליש-רותם תהיה האישה הראשונה בהיסטוריה שעומדת בראש אחת משלוש הערים הגדולות בישראל; עזבו גם את התבוסה המהדהדת שספג יונה יהב - סיפור אנושי ופוליטי מרתק. הסיפור האמיתי כאן גדול הרבה יותר: סיפור על אחת הערים החשובות בארץ שעומדת לעבור טלטלה שהשלכותיה יורגשו הרבה מעבר לגבולות העיר.

כי קליש-רותם היא לא סתם מתמודדת מבטיחה שהביסה ראש עיר ותיק. על הנייר, היא התגשמות החלום של כל מי שמחזיק בהשקפת עולם חברתית-סביבתית-עירונית. ברובן המכריע של הרשויות המקומיות הבחירות הללו היו בין אנשים מאוד דומים שניסו לשכנע את הציבור שהם יהיו פחות מושחתים ויותר אפקטיביים מהיריב בניקוי הרחובות. את ההבדלים בהשקפת העולם בין רוב המועמדים אפילו מיקרוסקופ לא היה מאתר.

קליש-רותם היא מקרה אחר לגמרי: היא מגיעה לתפקיד עם השקפת עולם סדורה לגבי ניהול עיר בכלל וחיפה בפרט, שנשענת על התובנות המעודכנות ביותר בעולם התכנון, הסביבה והחברה. היא נמנית עם הא/נשים שהתרגלנו לראות באופוזיציה המקומית או הארצית, בעמותות ולפעמים גם בתקשורת, א/נשים שיודעים להסביר מצוין מה ראש העיר/השר/ראש הממשלה עושה לא נכון, אבל לרוב התובנות שלהם לא זוכות לעמוד במבחן המעשה (ולא באשמתם). עכשיו קליש-רותם קיבלה את המפתחות ביד, וזה הולך להיות פאקינג מרתק לראות מה היא תעשה עם זה.

מותר לשער שפרנסי התעשייה בחיפה החסירו אתמול בלילה כמה פעימות מול המסך, אבל ההכרעות הסביבתיות שחיפה ניצבת בפניהן רחבות הרבה יותר משאלת המפעלים, מה לעזאזל עושים איתם ואיך מפחיתים את זיהום האוויר בעיר. חיפה זה לא רק בז"ן, והבעיות של העיר לא מסתכמות בעידן עופר: קליש-רותם - בעלת תואר שני בעיצוב עירוני ודוקטורט בתכנון המרחב הציבורי – דיברה בשנים האחרונות על תכניותיה לתקן רשימה ארוכה של כשלים בחיפה: החל בשינוי סדר העדיפויות התחבורתי לטובת תחבורה ציבורית, אופניים והליכה ברגל; דרך שיקום הדאון טאון והפיכתו למרכז תוסס של מסחר ועסקים – עם דגש על עסקים קטנים שמעניקים חיים לעיר; ועד חיבור העיר לים – אחת הסוגיות הכאובות בעיר שמופרדת מהים על ידי הנמל ותשתיות אחרות ב-12 מ-17 הקילומטרים שמהווים את קו החוף שלה. קליש-רותם נוהגת להצביע על הפירמידה ההפוכה והמעוותת של חיפה: בכל עיר חוף בעולם, ככל שמתקרבים לים ערך הבתים עולה והביקוש גדל; בחיפה השכונות שליד קו המים מתפוררות והבתים שם הם הזולים ביותר. האם היא תצליח לנער את הפירמידה הזו?

קליש-רותם ואנשיה מדברים על כל הדברים שמקובלים כיום כמרכיבים של עירוניות טובב: צל, מדרכות נוחות, ביטחון אישי, החייאת מרכזי השכונות הוותיקות כמו קריית חיים, שיקום הטבע העירוני (בראשו הואדיות המדהימות שחוצות את העיר בדרכן מרכס הכרמל אל הים, ונמצאות במצב של הזנחה פושעת). זה, אם כן, הצומת שאנחנו ניצבים בפניו: אם קליש-רותם תצליח לממש את חזונה ולדחוף את חיפה לעבר תפנית היסטורית, היא לא רק תציל את חיפה – היא תספק דוגמה ותקווה גם לערים אחרות, ואולי גם כמה רעיונות מבורכים לדרג הממשלתי. אבל אם היא תיכשל, היא עלולה להיות למחנה הסביבתי-חברתי מה שאהוד ברק היה למחנה השלום: זו שריסקה את התקוות, הוכיחה לכאורה שלא כל מה שנשמע נהדר על הנייר עובד במציאות וסללה את הדרך לריאקציה עגומה. לכן, לקדנציה הקרובה של קליש-רותם יש משמעות עצומה לא רק עבור חיפה – אלא גם בקנה מידה ארצי. וכך, עוד לפני שהתיישבה על כס ראשת העיר, היא כבר יכולה לזקוף לזכותה הצלחה אחת: סוף סוף חיפה הפכה למקום הכי מעניין בישראל.

השר להזנחת הסביבה

כשהתחילו לזרום תוצאות האמת והתברר שירושלים לא העלתה על ראש שמחתה את זאב אלקין, עמית סגל סיפק באולפן חברת החדשות אנקדוטה שאולי מסבירה את ההפסד. ביום ראשון, סיפר סגל, בעוד המתמודדים האחרים חורשים את הבירה ומלקטים קולות אחרונים, אלקין השתתף במשך שעות ארוכות בישיבת הקבינט, שם היה מנותק מטלפון, מהעולם החיצון ומהקמפיין. ככה, הבהיר סגל, לא לוקחים בחירות. צודק.

זאב אלקין בנאום הפסד
למי יש זמן להגן על הסביבה? אלקין | צילום: חדשות

ואני רק שאלה: אם אלקין מבלה כל כך הרבה שעות בקבינט, ואת יתרת הזמן במרוץ לראשות העירייה – כמה זמן בדיוק נשאר לו למלא את תפקידו כשר להגנת הסביבה? איך זה שכל המערכת הפוליטית, התקשורתית והציבורית קיבלה כמובן מאליו את העובדה שהוא לא מתפטר מהתפקיד לטובת הקמפיין התובעני? מישהו יכול לדמיין את אביגדור ליברמן מתמודד על ראשות עיר גדולה וממשיך לשמש כשר ביטחון? או את כחלון רץ בחיפה תוך כדי שיבתו במשרד האוצר? למה במשרד להגנת הסביבה זה אפשרי?

אנחנו יודעים את התשובה: כי איכות הסביבה עדיין נתפסת כנושא הכי זניח בממשלה, אחרון בסדר העדיפויות והתקציב, סידור עבודה לשרים שמחפשים ג'וב אחר וחוזרים עם זנב מקופל בין הרגליים אחרי שנכשלו. וככה זה גם נראה במבחן התוצאה.

Aviv67@gmail.com