לפני כחודשיים הרציתי בפני חניכי "חרדים לשירות המדינה": תכנית הכשרה של כ-25 חרדים צעירים, כולם אקדמאים בעלי תואר ראשון לפחות, שבסיומה הם עתידים להשתלב בשירות הממשלתי ובשלטון המקומי. מדובר במחזור הראשון, וכולם מאוד נרגשים ומחזיקים אצבעות שזה יצליח. המטרה כפולה: לשלב את החרדים בשירות הציבורי כחלק מקידום שילובם בחברה הישראלית, ולשפר את השירות הציבורי באמצעות החדרת צעירים איכותיים ובעלי מוטיבציה.

המפגש היה מרתק. מולי ישבה חבורה של אנשים נבונים, מעורבים וחדורי תחושת שליחות. מאליה עלתה השאלה איפה הנשים; התשובה הייתה שהמחזור הראשון המקביל של "חרדיות לשירות המדינה" עתיד להיפתח בחודשים הקרובים. ניסיתי לשרטט להם קווים לדמותו של המפגש – הטראומטי לא פעם – של האזרח והאזרחית מהשורה עם הרשויות שמנהלות את חייהם, כפי שהוא מצטייר מבעד למאות הפניות שמגיעות מדי שבוע למערכת "יהיה בסדר" בגלי צה"ל. הם שאלו, הגיבו, ונראו כמי שבאמת רוצים לשנות. אני חילוני מובהק, אבל יצאתי משם - ולא בפעם הראשונה במפגשיי עם חרדים – בתחושה שהמכנה המשותף בינינו הרבה יותר רחב ממה שנדמה למי שהדיאטה החרדית שלו מסתכמת במעקב אחרי דיווחים על הפגנות נגד הגיוס.

האופטימיות הזו התפוגגה כשנודע לי ששדולת הנשים עתרה נגד העובדה שהתכנית מתקיימת בהפרדה מגדרית, ובית הדין לעבודה הורה לצרף אליה נשים במיידי או להקפיא אותה. מצאתי את עצמי חצוי. מצד אחד, אני מתחבר באופן טבעי לרוב הטיעונים של העותרות. אבל יש גם צד אחר: יש לי תחושה שהפעם מדובר בקרב הלא-נכון ובטיפוס על העץ הלא-נכון, ובעיקר מאוד אצטער אם החבורה הזו תתפזר לביתה במקום להשתלב במשרדי הממשלה והרשויות המקומיות.

המאבק נגד ההפרדה במרחב הציבורי בישראל הוא מהחשובים שמתנהלים בימים אלה. אסור שהפרדה תיכפה על מי שאינו חפץ בה. זה הרגע שבו דמוקרטיה מודרנית הופכת לתיאוקרטיה חשוכה. צודקים הורים ומנהלים בבתי ספר בתל אביב, שסירבו השבוע לשלוח את בנותיהם ובניהם לתחרות משחקים בין בתי ספר שבהוראת משרד החינוך מתקיימת בהפרדה מגדרית, "כדי להתחשב בבתי הספר הדתיים". ומה עם התחשבות בחילוניים?

_OBJ

וכמובן, מה שקורה בצבא: השילוב של החרדים מבורך, אבל אסור שיבוא, כמו שקורה לא פעם, על חשבון זכויות החיילות. זה מורכב, זה נפיץ, אבל בכל מקום שבו יש התנגשות בין ערך השילוב לערך השוויון וזכויות הנשים האחרון צריך לגבור.

אלא שזה לא המקרה. ב"חרדים לשירות המדינה" ההפרדה לא פוגעת בזכותה של אף אישה; אין בתמונה שום חילוני שנכפה עליו ללמוד או להשתלם בהפרדה; החניכים החרדים התחייבו לשרת במגזר הציבורי בידיעה ובהסכמה שביומיום במשרד לא תהיה הפרדה מגדרית. האם במקרה כזה החילונים צריכים להתעקש על כך שגם הלימודים יתקיימו במסגרת מעורבת? לא בטוח. בדיוק כמו שההורים והמנהלים החילונים שסירבו להפרדה בתחרויות בין בתי הספר לא דורשים שמשרד החינוך יכפה על מוסדות חינוך חרדיים לימודים מעורבים.

עם כל ההזדהות העקרונית, נדמה לי שבמקרה הזה הדרישה לכפות לימודים מעורבים על החרדים חוצה את הקו הדק שבין נאורות לדווקאיות. החרדים לא ייעלמו מכאן בקרוב, גם החילונים כאן בשביל להישאר, והיכולת לקיים חיים משותפים נסבלים היא אינטרס של כולנו. לא נראה לי שביטול "חרדים לשירות המדינה" יקדם אותנו לכיוון הזה.

Aviv67@gmail.com