בחיפוש אחרי כל מיני דברים שאין לנו זמן לחפש בימי חול, יצא שהתגלגלנו בשבת האחרונה למקום שמכונה 'ירקונים'. מדובר במתחם קניות שבאופן לא מפתיע שוכן ליד צומת ירקון, בפאתי פתח תקווה, וכולל בדיוק את אותן מגה-חנויות שנמצאות בעשרות מתחמי הצריכה המשובטים שפזורים ברחבי הארץ.

המתחמים האלה, שגם עם טלסקופ חלל לא תוכלו לאתר בהם גרם של ייחוד או מקוריות, משרים עליי דכדוך, והעובדה שמדי פעם אני נזקק לשירותיהם רק מחמירה את המצב – כי היא מבהירה לי שנכנעתי לשיטה. הבאסה מתחילה כבר בחנייה - מדבריות ענק של אספלט רותח מלאות באלפי מכוניות, שילוב שיוצר אקלים מהגיהינום. וזה לא שיש דרך אחרת להגיע לכאן: הרי מדינת ישראל לא נותנת ידה לחילול שבת המוני בדמות אוטובוס, ירחם השם.

בתחבורה הציבורית נוסע אל הים

אם הח"כים החרדים היו קופצים פעם בשבת לירקונים ודומותיה, אולי הם היו מפנימים שהגיע הזמן לרדת מההתנגדות האוטומטית לתחבורה ציבורית בשבת. שהגיע הזמן להסדר חדש בין דתיים לחילונים, מורכב וחכם יותר, הסדר שכולם ירוויחו ממנו. כי כרגע כולם מפסידים - גם "צביון השבת" וגם החילונים (הרבים) שאין להם מכונית פרטית. להם אין איך להגיע בשבת לירקונים או לים. הם תקועים בבית.

בתקופה האחרונה יש רחש הולך וגובר של שינוי. החילונים הנצורים לא מוכנים יותר לשבת בשקט, יותר ויותר רשויות מקומיות קשובות לרחש. עיריית הרצליה, למשל, מתחילה להפעיל "אוטובוס שבת" שיעבור ברחובות הראשיים בעיר ויגיע למרכזי הבילוי ולים. "הארץ" דיווח השבוע שבעקבות הרצליה ילכו שורה של עיריות ורשויות מקומיות. בנוסף, יש לא מעט יוזמות הסעה קהילתיות וחברתיות שכבר פועלות בשטח. עוד ועוד ישראלים מבינים שתחבורה ציבורית היא עניין חברתי, והשיח החברתי, כידוע, תפס תאוצה מאז הקיץ ההוא של האוהלים. אם החרדים, שהם כרגע המגזר היחיד שמתנגד לשינוי, לא יתעוררו ויבינו שכדאי להם להסדיר את זה מלמעלה, באמצעות חקיקה וממשלה, זה יבוא להם מלמטה – מהעם ומהשלטון המקומי.

למה חילונים רוצים תחבורה ציבורית בשבת - זה ברור. אבל זה גם האינטרס של הדתיים. מה שקורה היום זה חילול שבת המוני בפרהסיה. הפעלה מתונה ומידתית של אוטובוסים בשבת תוריד מהכביש לא מעט מכוניות. על פי סקרים שפורסמו בתקופה האחרונה, נראה שגם בציבור הדתי (ליתר דיוק, הדתי-לאומי) מבינים את זה ותומכים בשינוי. החרדים חוששים מכרסום הסטטוס קוו ההיסטורי, אבל לא צריך לכרסם – אפשר לשנות; בהבנה, בהסכמה, במשא ומתן שבו כל צד יוותר קצת.

במסגרת ההסדר הזה, למשל, החילונים יידרשו לוותר על חלק ממתחמי המסחר. פחות 'ירקונים', יותר תרבות וים. יותר קנייה בימי חול מעסקים קטנים שממוקמים בלב הערים, יותר חברתי, יותר מקומי, יותר קהילתי – פחות רשתות וקניוני ענק אבל יותר ניידות ונגישות תחבורתית. לא הייתם חותמים על דיל כזה?

דחה את ההצבעה על הטבות המס (צילום: חדשות 2)
בסוף גם הוא יבין. גפני | צילום: חדשות 2

יותר משעם ישראל ישמור על השבת

למען הסר ספק - לא מדובר בהפעלה מלאה של התחבורה הציבורית בשבת. לא הייתי רוצה לוותר על האופי המיוחד של השבת בישראל, על השקט, הרוגע היחסי והאוויר הנקי. מדובר על תחבורה ממוקדת שתסייע לחילונים ודווקא תצמצם את חילול השבת. אפילו לח"כים החרדים משה גפני וישראל אייכלר אין סיבה להתנגד לזה.

ועוד משהו: לעובדה שאין בארץ תחבורה ציבורית בשבת יש השלכות הרסניות גם על מצב התחבורה בימי השבוע האחרים. משקי בית רבים בישראל מחזיקים מכונית רק מהחשש שלא יהיה להם איך לנוע ממקום למקום בסופ"ש. כשמחזיקים מכונית בשביל שבת משתמשים בה גם ביום ראשון, שני ושלישי – כי היא ממילא שם. מעבר לעובדה שאחזקת רכב עולה 25-30 אלף ש"ח בשנה ומהווה את ההוצאה השנייה בגודלה של משק בית ישראלי ממוצע (אחרי הדיור כמובן), יש לזה השלכות גם על סדר העדיפויות של המערכת, שיוצאת מנקודת הנחה שלכולם יש מכוניות פרטיות ומתעדפת את התשתיות והתקציבים בהתאם. האמת היא שלפי הלמ"ס לשליש ממשקי הבית בישראל אין רכב, ואתם יודעים לאיזה ציבור יש הכי מעט מכוניות? לחרדים. לכן החרדים עושים את השימוש האינטנסיבי ביותר באוטובוסים, ולכן הם גם אלה שהכי סובלים מהעובדה ששירות האוטובוסים בישראל סובל מפיגור בהשקעות של מיליארדי שקלים.

ובמילים אחרות – אם החרדים רוצים יותר אוטובוסים בימים ראשון עד שישי, שידאגו לחילונים לאוטובוס בשבת. ואחרי שכולם יהיו מרוצים, אפשר יהיה לנסח מחדש את המשפט: יותר משעם ישראל שמר על השבת, האוטובוס בשבת שמר על עם ישראל.