זה מה שהרגשתי בשבוע שעבר, כשבחורה נחמדה בשם דפנה פנתה למערכת "יהיה בסדר" ובפיה טרוניה: למה בתי קפה גובים תוספת של 3 שקלים ממי שמבקש להמיר את הקפה הרגיל בקפה על חלב סויה? הרי פער המחיר בין שני סוגי החלב, טענה דפנה, לא עד כדי כך גדול. הם מנצלים את זה שאנשים לא יכולים לשתות חלב מסיבות בריאותיות (רגישות ללקטוז) או אידיאולוגיות (טבעונות) כדי לגזור על הגב שלנו קופון של מאות אחוזים. וזה מרגיז.
איך שנתקלתי בפנייה של דפנה הבנתי שאני פראייר. הרי כבר כמה חודשים, מאז שהפסקתי לצרוך חלב ומוצריו (ולא בגלל רגישות ללקטוז), אני נאלץ להיפרד מהתוספת המקוממת הזו. בכל פעם שזה קורה אני יודע בתוך תוכי שמשהו כאן לא בסדר, ובכל זאת לא הבשילה אצלי ההכרה שלא מוכרחים לעבור על כך לסדר היום, ובעיקר – שיש כאן סוגייה ששווה בדיקה עיתונאית. בקיצור, נמנמתי על משמרתי. עד שדפנה העירה אותי.
זה נשמע כמו עניין קטן, אבל לטעמי הוא מקפל משהו עמוק וחשוב הרבה יותר משלושה שקלים: גם בגלל מה שזה אומר על התרבות הצרכנית שבה אנחנו חיים – שבה בתי עסק מנצלים את העובדה שנקרה בדרכם קהל שבוי ומגדילים על גבו את שורת הרווח – ובעיקר בגלל המסר העקרוני: כי המסר שעובר כאן הוא שלהיות טבעוני זו פריבילגיה שצריך לשלם עבורה. אם אתה רוצה לחסוך סבל לבעלי חיים ולצמצם נזק לסביבה – הואל להכניס את ידך לכיס. עיסקה הוגנת, לא?
חמדנות או חובבנות?
רוב רשתות בתי הקפה שצוות התוכנית פנה אליהן מסרו תגובה לקונית: "חלב סויה יותר יקר מחלב פרה ולכן נדרשת התוספת במחיר". הן סירבו לשתף אותנו בתחשיב. אז עשינו אותו לבד, תוך שאנחנו נעזרים בבכיר בתחום הקפה שסייע לנו עם הנתונים. לדבריו, מליטר חלב מפיקים בממוצע שש-שבע כוסות של קפה הפוך. כלומר, גביית היתר מסתכמת ב-18-21 שקלים לליטר.
בחלוקה למספר הכוסות, מקבלים הפרש של שקל לכוס, וזה בתחשיב מאוד נדיב. אז למה גובים מאיתנו פי 3? רונן נמני, הבעלים של רשת "קפה קפה", טען בשידור שליטר חלב סויה עולה 12 שקל. אז או שאנשיו הטעו אותו, או שהם לא השקיעו אפילו חמש דקות בסקר שוק לפני שהחליטו היכן לרכוש את חומרי הגלם.
החדשות הטובות: יש כאלה שיוצאים ממעגל החמדנות. "ארומה ישראל" (להבדיל מארומה תל אביב) כבר הודיעה שבתפריט החדש, שיושק בקרוב, ייכללו כמה מנות טבעוניות ולא תיגבה תוספת תשלום עבור חלב סויה.
אחוז שותי הסויה עולה
כמו כן, מצאנו שורה של בתי קפה עצמאיים שמוותרים כבר היום על תוספת המחיר. המנהלת הסימפטית של בית הקפה/חנות ספרים התל אביבי "תולעת ספרים" סיפרה לנו בשידור שאצלם מאז ומתמיד סברו שבית הקפה לא צריך להשית על לקוחותיו את העלות הנוספת. היא גם תקעה סיכה בבלון הטיעונים של הרשתות הגדולות: לדבריה, הפער בעלות הכנת הכוס זניח למדי ועומד לכל היותר על כמה עשרות אגורות. לא שלושה שקלים ולא נעליים.
והייתה לויוי מתולעת ספרים עוד בשורה מעניינת, כמעט מרעישה: 30-40%(!) מכוסות הקפה שנמכרות אצלה מבוססות על חלב סויה. תמיד היו לקוחות רבים שרגישים לחלב, אמרה, אבל בתקופה האחרונה גדל מאוד מספר הטבעונים, וכל כוס קפה שלישית שיוצאת מהמטבח היא על חלב סויה. אז אפשר לפטור את הנתונים האלה בטענה שזו מדינת תל אביב, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמשהו מעניין מתרחש כאן. ובעיקר, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש מקומות שבהם ניתן להזמין קפה על סויה בלי לשמוע מהמלצרית את העדכון המעצבן ש"זה כרוך בתוספת מחיר".
הנה הזדמנות להיות צרכנים נבונים בלי להפסיק לצרוך את המוצר האהוב עליכם, אלא פשוט לעשות את זה במקום אחר. אולי זו אופטימיות מוגזמת, אבל אני משוכנע שחרם צרכנים כזה יכול להניב תוצאות מהירות ולגרום לרבים מבעלי בתי הקפה לבטל את המס הכי קטן והכי מרגיז שגובים כעת בישראל – מס הסויה.