ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא דברים בקריה, תל אביב (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
הפסיק להתנזר. נתניהו | צילום: אבי אוחיון, לע"מ
אדוני ראש הממשלה, הגענו לרגע האמת. ערב בחירות גורליות לך, באופן אישי, ולנו, כחברה, הפרת את ה"התנזרות" הבסיסית שלך ממלחמות, ועטית גם אתה על עצמך את הבטלדרס הידוע לנו מסבבי בחירות ומלחמות קודמים (בגין, פרס, אולמרט וברק).

אני חייב לומר שההתנזרות הזו, גם אם לא הפכה אותי לאחד מאוהדיך, הוסיפה לך נקודות רבות בעיני. כאשר התגלעו ויכוחי ימין- שמאל מסביבי, הזכרתי שהסמלים אינם משקפים, בהכרח, את המעשה, שהוא הוא העיקר. דוגמה חביבה עלי הייתה העובדה שבשבע שנות כהונתך כראש ממשלה, לא יצאת ולו למלחמה אחת (למרות שבסיבוב הראשון טען שר הביטחון שלך שמנע ממך מלחמה עם סוריה). מנהיגים אחרים, שרוממות השלום בגרונם, יצאו בכנסת השבע עשרה לשתי מלחמות לא פשוטות.

והנה, לאחר הבלגה רצופה, שבאה גם על חשבוני וחשבון ילדי, החלטת לפתוח במלחמה דווקא ערב בחירות. העובדה הזו הופכת את נטל ההוכחה, שגם כך צריך להיות מאוד כבד בכל יציאה למלחמה, המסכנת חיי מיליונים משני צידי הגבול, לכבד שבעתיים.

אני נוהג להיות שמרן ומדוד מאוד ברמת ה"השתלחות" שאני מאפשר לעצמי מול מקבלי החלטות. בעיני, הדמוקרטיה הישראלית ונציגיה הם היכל קודש, גם אם רבות ורבים מהם טורחים לבזות את ההיכל. אני לא מקבל סגנון שהשתרש בשנים האחרונות של התגוללות בראש חוצות כנגד פוליטיקאים וצביעת כולם בתארי גנאי, נוסח "מושחתים", "רוצחים" וכו'. בסופו של עניין מדובר בבית שלנו, וכפי שאומר הסיפור היהודי הקדום, כל מי מאיתנו שיחורר את הספינה המשותפת, יטביע את עצמו ואת כל האחרים גם יחד. ובכל זאת, במלוא הכבוד אני שב ואומר: נטל ההוכחה עליך.

הרי ראית, עם כולנו, כיצד מבצע "עופרת יצוקה", שעלה לנו בדמים רבים, תרתי משמע (בכסף ובחיי אדם), והביא לפגיעה חסרת תקדים באזרחים בעזה (לא נכנס לשאלות למה ואיך), שהחריפה את הבידוד של ישראל בעולם, הוביל אותנו, בלופ מושלם, לאותו מקום בו היינו לפני ארבע שנים. במקרה הטוב.

בתור מי שחי, עם ילדיו, כבר שנים בצל אזעקות, נפילות, ביטולי לימודים, התרעות וריצות בהולות למרחבים מוגנים, אני יכול לומר: לא הועילו חכמים בתקנתם. בתור בעל ניסיון כואב, אני יכול גם להבין ולחוש את הסיפוק בכך ש"סוף סוף" מישהו עושה משהו, אבל ה"משהו" הזו אמור להיות עם יעד תכליתי.

תחושה רגעית של "הנה, מכניסים להם", שחלק מאיתנו חווים, איננה יעד תכליתי. אם אינך יודע, בוודאות גדולה מאוד, שהמבצע הנוכחי ישפר את מצבנו שנים קדימה. אם אין בכיסך ובכיס הניזונים ממך, תיאוריה ברורה לגבי השינוי שאותו תייצרו, ובעיקר הדרכים למימושו, כי אז כשלת והכשלת. ומוטב שתחזור בך, לפני שהמחירים יכבדו עוד יותר ויעמיקו את מעגלי הקזת הדם.

אל תמגן אותי

אני מתקשה לראות כיצד הדברים יקרו, ללא כניסה למהלכים אזוריים אסטרטגיים, ללא משא ומתן, ללא השקעת אנרגיות עצומות ביצירת הסדרים, לא פחות ואפילו הרבה יותר מהשקעות המלחמה, אבל מאוד מקווה שקטונתי. באמת ובתמים.

ועוד עניין: אל תמגן אותי, אדוני ראש הממשלה. מתנת הבחירות שנתת לנו לפני כשבועיים, של מיגון האזור, מיותרת. אני מעדיף לגמרי שתשקיע אותה באזור כהשקעה חברתית. כהשקעה בתשתיות חינוך והשוואת תנאים למרכז העשיר, בשדרוג הבריאות הציבורית באזור, העומדת מתחת כל סטנדרט ישראלי בסיסי, בהקצאת כספים לדיור ציבורי ודיור בר השגה (עם מודלים המתאימים לפריפריה), השקעה בתשתיות הרווחה ועוד.

כיפת ברזל (שאין לנו. הרי מדובר בקסאמים. לא נפתח כאן את החלופות הקיימות שבלחץ משרד הביטחון אתם לא מביאים לנו. זה עניין אחר) יכולה להפחית מעט את הסיכוי הסטטיסטי של כולנו להיפגע. רשת ביטחון חברתית תמנע מכולנו את הפגיעה והשחיקה הכלכלית- חברתית היומיומית באזור. זכור: נטל ההוכחה עליך!