יש שתי דרכים למדוד ראשי ממשלות בישראל. יש מי שטוען כי הם נמדדים במהלך גדול אחד או שניים בתקופת כהונתם, באמצעותו הם נכנסים לפנתיאון הישראלי - לחיוב או לשלילה. בן גוריון זכור בזכות הכרזת העצמאות ובניית כוחה הצבאי של המדינה, גולדה עם מחדל יום כיפור, בגין בשלום עם מצרים וכו'.
לעומת זאת, יש הטוענים כי ראש ממשלה נבחן דווקא ביכולת של הממשלה שלו לנהל את היומיום הישראלי: תשתיות ביוב ומים, פרנסה, חינוך ודיור נאותים, קידום שוויון לכל אזרחי ישראל ועוד.
ביבי, לעומת זאת, לא מצליח להתבלט לא פה ולא פה. בקדנציה הנוכחית ביבי מתמתג כשרדן פוליטי, המבקש להעביר את הזמן ללא התקדמות במישור המדיני ונע מכיבוי שריפה קואליציונית אחת לאחרת, על מנת שיוכל להגיע למלוא שנותיה של ממשלתו המנופחת (טוב נו, אולי לפתרון בתחום האיראני).
טוב שנאבקנו בחוק הפרטת הקרקעות
ובכל זאת, יש טריטוריה אחת אותה סימן נתניהו עוד מימי הבחירות ובה הוא נע בעקביות: הרפורמה בתכנון ובנייה. האידיאולוגיה של נתניהו פשוטה, שלא לומר פשטנית: העברת כמה שיותר משאבים משותפים לשוק הפרטי תביא להגדלת התוצר הלאומי, הנעת גלגלי הכלכלה ועידוד יזמים ובעלי הון להשקיע בישראל.
הצעד הראשון לקידום האג'נדה היה חוק הפרטת הקרקעות. נתניהו ביקש לייצר מהפכה קיצונית בניהול הקרקע בישראל. במקום מודל ניהול ממשלתי-לאומי, שעוגן בתפיסה ציונית-דתית-חוקתית רבת שנים, למודל כלכלי מופרט, הרואה את הקרקע במימד אחד בלבד: משאב כלכלי.
קשת רחבה של כוחות שנאבקה לבלימת הפרטת הקרקעות, והורכבה מגורמי ימין ציוני-דתי, תנועות נוער, תנועות התיישבותיות וארגוני סביבה וחברה, הביאה לקיצוץ כנפיה של הרפורמה. בסופו של דבר לא הופרטו שמונים אחוזים מהקרקעות, כמתוכנן, אלא ארבעה אחוזים בלבד. הרפורמה המדולדלת עוד זקוקה לשיפורים, ובכל זאת, האיזונים והבלמים שהביא המאבק הנחוש, תיקנו חלק מהעיוותים.
וותר על החקיקה החפוזה
נתניהו לא חיכה לרגע. מיד בתום אישור הפרטת הקרקעות הוא עבר לרפורמה הסבוכה והמשמעותית יותר: הרפורמה בתכנון ובנייה. לצורך העברת הרפורמה הוא התחיל לדבר על ביורוקרטיה וכמה קשה לסגור מרפסת. חוק תכנון ובנייה חדש יצא לדרך, במטרה להחליף את החוק הקודם, שנחקק ב-1965 לאחר 13 שנות דיונים (!).
מהר מאוד התברר שהמוצר החדש אפוי למחצה, בלשון המעטה. החוק המוצע ירסק את המערכת כולה, ויאפשר להתעלם מהשלטון המקומי, צרכי הציבור, שיקולי סביבה ואפילו מנהל תקין. לא סתם התגייסו למאבק לא רק ארגונים חברתיים, סביבתיים ותנועות נוער, אלא גם קבלנים, שמאים ומתכננים. כל אלה הציעו לנתניהו לוותר על החקיקה החפוזה ולחתוך ללב העניין: אם אמנם מדובר בהורדת חסמים ביורוקרטיים, בוא נטפל בתהליך הרישוי. טיפול שכזה נעשה בכמה פיילוטים בחיפה וחולון, למשל, והניב קיצורי תורים וטווחי זמן משמעותיים ביותר.
לא נשכח שעל נושא הרישוי כבר דנה ועדת זיילר, שהוקמה בעקבות אסון ורסאי. לעומת זאת, נושא התכנון הסבוך בהרבה לא עבר עבודת מטה מסודרת, אלא הופקד בידיים הנגועות בקשרים ישירים ועקיפים ליזמים כלכליים.
מחר (יום ג') תקיים ועדת הפנים והגנת הסביבה דיון ראשון בעניין ההפרדה, במסגרת כנס שדרות לחברה. חשוב שנהיה שם ונאפשר לנתניהו לרדת מהעץ הגבוה שעשוי לרסק את כולנו.
>> הפוסט הקודם שלי: תנו למורים להתפרנס בכבוד
אבי דבוש הוא מנהל התחום הפרו-אקטיבי בשתיל ומרצה במכללה החברתית כלכלית