קחו לדוגמה את השיח הרוחש סביב התוכנית "השד העדתי" של אמנון לוי. בין אם נפנפנו את השיח כלא רלוונטי או הסברנו שוב ושוב שלא מדובר בשד, אלא במציאות חיה ובועטת, רגשנו כולנו. מעורבים, סוערים ודעתנים.
או קחו, לדוגמה, את הזמן בו כולנו "חיבקנו את שדרות" והגענו לקניות יום שישי בעיר המיורטת (ועל הדרך העשרנו את בעלי רשתות השיווק וקפה קפה, המתגוררים במרכז, אבל זה עניין אחר). כמה מרגש ומלבב. אמיתי. וכמה כולנו שמחנו על העולים ששברו את קירות הברזל הסובייטים ואת החסמים האפריקאים ושבו לאחר אלפיים שנות.
הכל טוב והכל יפה והכל חשוב. אבל כשמתרחש משהו מציאותי, נקודתי באמת, עם אנשים בשר ודם מאחורי הסיסמאות, כולנו כושלים. קחו, למשל, את מאבק עובדי "נגב טקסטיל".
המפעל הוא המפעל הישראלי האחרון לצביעת בדים, בשיטות ובידע המתקדמים ביותר שישנם. אחרי שנים של עבודה בתנאי תחרות לא פשוטים הולך המפעל ומאבד זכות קיום כלכלית. ועדיין יש אור ואנרגיה בקצה המנהרה: חיבור לצינור הגז הטבעי הצפוי תוך שנה. החיבור יביא להוזלה משמעותית של הוצאות האנרגיה של המפעל ויאפשר המשך התנהלות סביר.
למה בנט מתנגד לאחיו?
לתקופת הביניים גובש מתווה, בהובלת יו"ר ועדת העבודה והרווחה בכנסת, חיים כץ. המתווה כלל השקעה של הבעלים, הנחת ארנונה נדיבה, שהציע ראש העיר, ומענק של שלושה מליון שקלים. החלופה? פיטורי חמישים עובדים, רובם בני חמישים פלוס העובדים עשרות שנים במפעל, שיביאו בתורם לסגירת מפעלים ופיטורי מאות עובדים נוספים ומוות לשוק הטקסטיל בישראל.
למרות הביקורת הציבורית שכולנו מחדדים כלפיו, מסתבר ששר האוצר לפיד הפנים את המשוואה ואישר את המענק. למרבה הפלא, למרות אישור האוצר, מסרב שר הכלכלה, בנט, לאשר את המתווה. מדוע? לאחינו פתרונים.
למי שמפטירים כרגע "נמאס מהסיפור הקבוע של מפעל נסגר בפריפריה עם עובדים מבוגרים מיואשים" נאמר נכון. גם לנו נמאס. אבל זה המצב. מוזמנים להגיע לשדרות ולראות במו עיניכם.
ובכלל, אם משרד הכלכלה והעומד בראשו היו מחליטים באופן מושכל להרוג את ענף הטקסטיל בישראל תוך מתן רשת ביטחון לעובדיו, ניחא. הבעיה היא שמדובר בשליפות. בנט ממשיך בחלוקת המיליארדים לאינטל, אמדוקס וטבע וחוסך שלושה מליון על 'נגב טקסטיל'. ממש סיפור כבשת הרש גרסת 2013. השנה החדשה המתקרבת היא הזדמנות ללקיחת אחריות אמיתית ופתרון משמעותי של מר בנט. שנה טובה
>>אז אם אתם לא רוצים רק לקטר ובאמת לתת יד על מנת לחולל שינוי, בואו במוצאי שבת לומר לבנט חג שמח. בכבוד. בהגינות. באחריות