ייתכן שפספסתם, אבל זהו יום המזל שלכם. ממשלת ישראל העלתה את סכום הפטור ממכס לרכישות באינטרנט מ-50 דולר ל-1,200 ש"ח. כן כן, הממשלה, שדחתה בפעם המי יודע כמה את הדיון בהמלצות וועדת טרכטנברג, בחרה לקדם בכל זאת את הפטור, לקול הכרזתו החגיגית של ראש ממשלתנו. למעשה, ממשלתנו הנדיבה אפילו הגדילה לעשות, ובלארג'יות של רגע העלתה את הסכום מה-1,000 ש"ח העלובים עליהם המליצה ועדת טרכטנברג. ומדינת ישראל צהלה ושמחה.
אל דאגה. אני בטוח שמי שפספס יוכל לשמוע את הדברים שוב ושוב בסיכומי סוף השנה, סוף המושב, סוף העונה ומכאן ועד הבחירות ובכלל. ממשלת ישראל לא תפסיק לספר לנו על היום המופלא שבו נפתח השוק לתחרות ומחירי הסחורות ירדו פלאים, בשל הפטור הגורלי.
אלמלא זה היה עצוב, יכולנו באמת לצחוק. הרי תשעים ותשעה אחוזים מאיתנו קיבלו נקע בעצם הכיס, מעומק המינוס ונטל המחייה הבלתי אפשרי. הנטל לא צמח משום מקום. הוא לבלב כתוצאה ממדיניות מכוונת שהרגה את התשתיות הציבוריות שלנו, כיסחה מיסים לעשירים וניפחה מיסים עקיפים וייצרה שוק תעסוקה ששוחק את כספנו ואותנו עד דק. לכן יצאנו בהמונינו בקיץ האחרון וצעקנו בקול גדול: עד כאן! אנחנו מבקשים מדינה צודקת ולא כלכלת הון מזויפת, המריעה למספרי צמיחה נטולי כל קשר למציאות חיינו וממנפת עוד טייקון על חשבוננו. אנחנו דורשים מערכת ציבורית וכלכלית השמה במרכז אותנו, כבני אדם, על צרכינו בחינוך, בדיור, בבריאות, ברווחה, בתחבורה ובסביבה.
צדק חברתי? אין צורך
בהתחלה הממשלה חשה מאוימת. טובי כותבי המצגות נשלחו לעבודה, אבל גם מסיבות העיתונאים לא עזרו. בצר לו פנה נתניהו לפרופסור חביב, בעל מבטא מקסים ורזומה של השתתפות בהפגנות העם, פרופסור טרכטנברג, בבקשה לעמוד בראשות ועדה. הפרופסור סיפר לכולנו - בפייסבוק, בטוויטר וביוטיוב - שמאוד התלבט, אבל השתכנע לאחר שראש הממשלה בעצמו הבטיח לגבות בכל כוחו את המסקנות.
יצא הפרופסור לדרכו, אסף, ליקט, שיתף במידה וספג קיתונות של ביקורת ממובילי המחאה. הוא חזר עם תוצר מוגבל, שבו חור עצום בין הסיסמאות שהפריח על מהו "צדק חברתי" וההמלצות הפרקטיות, אך כזה שבכל זאת מנסה לקדם שינוי בחינוך, במיסוי, מעט בדיור, ובשוק הצריכה.
עברו חודשיים והממשלה רגועה לגמרי. את הפגנות מוצ"ש, התובעות סדר יום אחר, החליפו דיוני יום א', שעוסקים בחוקים להשתקת כל אותם גורמים "סוררים" מהקיץ, התקשורת, ארגוני החברה האזרחית, בתי המשפט, האקטיביסטים על המקלדת ועוד. ותשקוט הארץ ארבעים שנה.
מדי פעם, כך בראשם של שרינו, ככל הנראה, נזרוק עצם, הכלבים ימשיכו לנבוח, אך השיירה תעבור. ומה לגבי העצם? זו תהיה מהסוג הצרכני, כמובן. הרי פילוסופיית ההפרטה כולה רוצה להקטין אותנו למדרגת צרכנים. לא אנשים מרגישים, חושבים, שואפים ותוססים, אלא צרכנים קטנים שכגודל ארנקם מידת חשיבותם. צרכנים שנעים במעגל שוטים בין ריאליטי ופרסומות בטלוויזיה (הרי המחאה פגעה גם בהן, לא?), קניונים ובתי מסחר, ושירותים שהיו ציבוריים והפכו "אפורים" ושחורים, שבעה ימים בשבוע, עשרים וארבע שעות ביממה.
הסמליות הזו, של עוד דחייה של דיון ביוזמות המיסוי, החינוך, התחבורה והריכוזיות של טרכטנברג, לטובת הטבה צרכנית שבסוף תפגע ביבואנים וביצרנים המקומיים, מדגימה היטב: שרי הממשלה משוכנעים שחזרנו לסדר היום הישן. חידה עתיקה של רפתנים שואלת "מי הפרה הכי טובה בעדר? האם זו שמניבה הכי הרבה חלב? לא. זו שלא בועטת בדלי". שרי ממשלת ישראל יצרו "שפע" מדומה בשיא המחאה, עם ההמלצות המינימליות של טרכטנברג. ברגע שהציבור חזר לשגרת יומו הם בועטים, בלי בושה, בדלי. כנראה שמפגן מחאה חסר תקדים אחד לא מספיק.
האם מדובר בהטבה צרכנית אמיתית או עצם קטנה? כתבו לנו בתגובות