גבירותי ורבותי, היכונו לדבר הגדול הבא! והוא אכן הולך להיות גדול במיוחד: תעריפי החשמל יעלו החל מרביעי הקרוב. השיעור עדיין לא ידוע, אבל מה שברור הוא שאנחנו צפויים להמשך המגמה מן השנה שעברה: עולים בלבד. בשנת 2011 זינקו המחירים בקרוב לעשרים אחוזים. עליית מחירי הפחם, המיסים העקיפים על הדלק, שיבושים באספקת הגז המצרי ואפילו קיץ קריר במיוחד, הביאו לעליות המחירים, לאחר שנים של דשדוש. המגמה עתידה רק להתעצם בשנה הקרובה ותתחיל כבר בסוף ינואר, כשעל הפרק הפעם גם הצמדת פנסיות העובדים למדד (וכדאי שנחסוך את העליהום על עובדי חברת החשמל. מגיעות גם להם פנסיות הוגנות, וגיבוי להבטחות עבר של האוצר).
בישראל, המייצרת דרמות חדשות לבקרים, זו עלולה להיות ההיסטריה הבאה. פוליטיקאים נחושים ינופפו באצבעות מאיימות מעל כל במה, ועדת הכספים תתכנס, שרי ממשלה יאיימו בהצבעות נגד, והפשרה תצא לדרך. עד לפעם הבאה.
בואו ונניח לרגע לעובדה שמדובר באותם נבחרים שעודדו את מערכות המיסוי והתמחור, והביאו, במידה לא קטנה, את המצב לעברי פי פחת. מה ניתן לעשות עם מרכיב כה בסיסי והכרחי כעת, כשיוקר המחיה חונק, וכשהתנאים הגלובליים (קרי מחירי הדלק) והאזוריים (קרי הגז המצרי) פועלים לרעתנו? ולא, סבסוד דרמטי של החשמל אינו פתרון – הוא יוביל לא רק להוצאות ציבוריות אדירות, אלא גם לבזבוז, שמשמעותו פגיעה קשה בבריאות של כולנו.
אפשר ללמוד מנורווגיה
הפתרון המידי הוא בניית תעריף חשמל מדורג. לא התעריף המסובך שהציע הנחה לחוסכים בשעות השיא, אלא תעריף שיתמחר באופן שונה צריכה בסיסית, צריכה מעל הממוצע וצריכת שיא. העיקרון פשוט: המזהם - משלם. מי שבוחר להשתמש בחשמל באופן בזבזני ישלם כפול, כאשר הנזקקים באמת, החוסכים כל שימוש מיותר בחימום, תאורה וכו', ישלמו מחיר מופחת. מדובר בתעריף חברתי מאין כמוהו, וסביבתי לא פחות. תעריף שאיננו פתרון פופוליסטי נוסח הנחות לכולם, שיעלו לכולנו הרבה מאוד כסף וקיצוץ בתקציבים חברתיים, אלא חלוקה שונה וצודקת יותר של הנטל.
בטווח הארוך, יש לטפח את משק הגז הישראלי כמשק בונה תשתית לטובת הדורות הבאים, אם בשימור הגז כעתודה אנרגטית לשנים קדימה, או הקמת הקרן לתמלוגי הגז, שתבטיח השקעה בתשתיות, נוסח חינוך, בריאות ואנרגיות מתחדשות. עלינו להתבסס על המודל הנורווגי, שהביא את המדינה הקטנה לשגשוג חסר תקדים. את הקרן הזו, כזכור, הבטיחו לנו כבר לפני למעלה מחצי שנה, עם אישור חוק ששינסקי. משרד האוצר, שלא מחבב קרנות ייעודיות, גורר בעניין רגליים.
שני צעדים אילו חייבים להוות את הרגליים למשק חשמל שוויוני וחברתי יותר, לטובת כולנו, ולנצל את המשבר כהזדמנות לתיקון מבנה מעוות ובזבזני, שמביא את כולנו למלכוד מסוכן.