אחד הביטויים הציוריים למה שעבר עלינו בקיץ האחרון הוא המעבר של חדשות מהעמוד האחורי לכותרות. ידיעות על עליות מחירים הפכו עניין לדיון ציבורי ופוליטי נוקב. כזו היתה הידיעה על העלאת מחירי החשמל בלמעלה מעשרה אחוזים, בעקבות הבעיות באספקת הגז הטבעי ממצרים והעמסת הוצאות אחרות. הגז הטבעי אמנם חזר לזרום, אבל התעריפים יעלו בכל זאת בכחמישה אחוזים.
אבל עליית המחירים הנוכחית לא נובעת רק מייקור העלויות. חברת החשמל טענה שיש להעלות את התעריפים בשיעור חד יותר, בשל הפסדים שלה מהקיץ האחרון. ההפסדים נגרמו, אליבא דחברת החשמל, מירידה בשימוש בחשמל, שנבעה מהקיץ הקריר יחסית שחווינו. הטענה הזו מזכירה את הבדיחה על האריה והזאב שמחפשים תואנה להכות את השפן, שבוע אחד בגלל שהוא עם כובע ושבוע שני בלי. כך חברת החשמל זועקת עד לב שמיים כאשר הקיץ לוהט ושיאי צריכת החשמל נשברים: אין די מתקנים, מכרזים ותקנים, הם אומרים. כעת, כאשר הקיץ צינן את השיאים, גם אז יש סיבה למסיבה.
האמת היא, מה לעשות, שחברת החשמל צודקת. המודל הכלכלי שבנתה לה הממשלה מתייחס לחשמל כמוצר לכל דבר. כאשר המכירות עולות המנהלים מרוצים, ולהיפך. הבעיה ה"קטנה" היא שמדובר במוצר מזהם, שמייצר לכולנו הוצאות כבדות בבריאות ובתשתיות. אבל שם הרי אנחנו משלמים...
בארגוני הסביבה קוראים לזה "החצנת עלויות". הדרך בה תאגידים משתמשים באוויר, במים ובקרקע שלנו, ואנחנו משלמים את מחיר הנזקים. במשך שנים אנשי סביבה הרימו גבה על חוסר ההשקעה בחיסכון בחשמל. את מקומה של הגברת ז'יבוטרו האגדית, שקראה בימי השחור-לבן בטלוויזיה הישראלית לצמצום צריכת החשמל, החליפו קמפיינים שיווקיים שמכרו את... חברת החשמל.
בשנים האחרונות נעצר הפיתוח הבזבזני. חברת החשמל לא הצליחה לקדם תחנת כח פחמית מזהמת, בשל מאבק ציבורי עיקש, וקיבלה אשראי מוגבל מהממשלה. משרד התשתיות הבין את יתרונות החיסכון בחשמל, שמפחית את הצורך בהקמת עוד ועוד תחנות כח, ואת הלחץ הבינלאומי בעניין, ופצח בקמפיינים משלו.
כעת מתברר שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. חברת החשמל ממשיכה להימדד על פי המכירות שלה. לא נבנה מודל כלכלי, כמקובל בעולם, שמפצה ואפילו מתגמל אותה על חיסכון. לכן, למרות שהציבור עשה את הדבר הנכון והטוב ביותר למשק הישראלי ובריאותו, הוא ישלם.
האמת היא שמדובר במשל עגום לדרך בה המודל הקפיטליסטי הפשטני הפך להיות הדת של מקבלי ההחלטות בישראל. הכלכלה שנבנתה כאן בעשורים האחרונים כבר איננה משרתת את האזרחים, אלא רק חוקים פנימיים של קניות ומכירות וגריפת רווחי ענק, על חשבון המשאבים של כולנו. דיבורים וקמפיינים לא יעזרו. את השיטה יחליפו רק לקיחת אחריות, מבוססת חזון, והחלטות אמיצות וברורות.