עידן עופר
המשפחה שמשגשגת על חשבון אזרחי ישראל. עידן עופר | צילום: גלובס

הסיפור המפורסם על הצב והעקרב מסתיים בכך שהעקרב, שטבעו לעקוץ, עוקץ את הצב ומביא על שניהם כליה. בעולם כמנהגו נוהג, "טבעה" של ממשלת נתניהו להפריט עוד ועוד נכסים ציבוריים, ו"טבעה" של משפחת עופר הוא לרכוש אותם בזול ולייצר מהם רווחים נאים. הסדר "הטבעי" הוא גם שמשפחת עופר, בשל שורה של תנאים ושינויים במכרזים, נותרת המועמדת היחידה לזכייה במכרזי ההפרטה הללו. כך ב-2004 עם הפרטת חברת הספנות הממשלתית, צים, שנמכרה בפרוטות והניבה מאות מיליוני דולרים; כך ב-2007, עם הפרטת בתי הזיקוק בחיפה; כך גם כיום, במכרז להפרטת נמל אילת, סיפור שממחיש כיצד עולם כמנהגו נוהג והחשבון מוגש לנו.

החברה לישראל, בבעלות משפחת עופר, חושקת בנמל הדרומי של מדינת ישראל בעיקר בשל רציף הכימיקלים שהיא מפעילה בצמוד אליו. קנייה של הנמל על ידי גורם עסקי אחר הייתה מייצרת תחרות חדשה, בניגוד לשליטה הקיימת של החברה ביצוא האשלג ויתר הכימיקלים. בסיבוב הראשון הצליחה משפחת עופר לכופף את תנאי המכרז מראש, ולקבל עדיפות בנגישות לשירותי הנמל, אבל היועץ המשפטי לממשלה טרפד את ההסכם הזה. או אז, "מחוסר ברירה", ניגשה החברה למכרז ובאורח פלא הפכה לחברה המועמדת היחידה. בצעד דרמטי, שכונה על ידי משפחת עופר "פופוליסטי", דחה אתמול האוצר את המכרז על מנת לדרבן קבוצות נוספות לגשת אליו.

עיני לא צרה במשפחת עופר, שיצרה הון פרטי מהחברה לישראל וחברות הבת שלה. זה לא העניין. הנושא הוא הדרך בה יכולה משפחה אחת לשגשג על חשבון משאבי הטבע של כולנו, תוך רכישה בפרוטות של נכסים ממשלתיים שמניבים תוך זמן קצר רווחים של מיליארדים. לא היה מפליא אם נמל אילת המינורי היה מתגלה ככזה שניתן להניב ממנו מיליארדים, כולל במכירת נכסיו, נכסי כולנו, למרבה במחיר.

כאשר ממשלת ישראל מקדמת ביד אחת את מסקנות ועדת הריכוזיות (ומדללת ומעקרת אותן, אבל זה עניין למאמר אחר) ורוממות התחרותיות בגרונה, וביד שני מעבירה עוד ועוד נכסים ממשלתיים לידי משפחה אחת, ולא משנה מי תהיה, אנחנו בבעיה גדולה.

כאשר אנחנו מגיעים, באופן "טבעי", לעוד תקציב מדינה עם קיצוצים של מיליארדים בתשתיות החברתיות שלנו, ומצד שני עם רשימה מצומצמת של כמה טייקונים שממשיכים לעשות סיבובים על נכסינו ומשאבינו ומקבלים עוד ועוד הטבות מהאוצר (ראו הקיצוצים במסקנות ששינסקי, הטבות המס על הרווחים הכלואים, התמלוגים על כריית הפוספטים, הפחתת מיסי החברות ועוד ועוד), אנחנו בבעיה עמוקה, שכל סיסמה על צדק חברתי לא תפתור.

כבר הייתה לנו הוכחה קטנה אחת שהסדר הטבעי, בו כולנו נעקצים וטובעים בים הכלכלי הסוער, אינו באמת חוק טבע. משה כחלון הוכיח שניתן להחזיר חברות שמגלגלות הון חמדני (להבדיל מהון יצרני) לגודלן הטבעי. זה הזמן להמשיך את הקו של משרד האוצר, שדחה את המכרז, לפתוח מחדש דיון ציבורי על עצם ההפרטה, כמו גם על ההצברה של הנכסים הציבוריים באותן ידיים, ולבלום את התסריט הידוע, את עידן עופר שנמשך כבר שנים ארוכות.

>> הטור הקודם שלי: הלוואות אקספרס - הבנק מרוויח, אתם מפסידים
>> שימו סוף להרעבת התרנגולות