179 מילה לראש הממשלה

אין תמונה
גם לאיתי טיראן מותר למחות

ראש הממשלה, מר נתניהו. אני מבין את הכעס שלך על האמנים, יש לך מספיק צרות מבחוץ, אתה לא צריך גם כאב ראש מבית.

אבל מר נתניהו, אמנים הם לא חלק מצה"ל, הם אינם חיילים שלך. בניגוד לחיילים שלך, מותר לאמנים להביע דעה פוליטית, מותר להם לצאת כנגד העמדה הפוליטית שלך ומותר להם להחרים דברים הנוגדים את אמונתם או מצפונם. אז מה אם המדינה מתקצבת אותם? היא מתקצבת את האמנות, היא לא קונה את שתיקתם של האמנים!

מר נתניהו, זה בכלל לא משנה מה דעותיי הפוליטיות, או אם אני מסכים או מתנגד לצעד של האמנים. אני כותב כאן בשם הדמוקרטיה. זכותם של אמנים ואזרחים להביע מחאה, זכותם להשמיע את קולם. אתה יכול לא להסכים איתם, אבל אתה חייב לכבד את דעתם.

ולכל שאר האנשים שקוראים את הטקסט הזה עכשיו, חופש הביטוי שלנו הוא אחד הכלים היחידים שיש לנו כאזרחים לשנות משהו במדינה הזאת, צריך להיאבק עליו... גם אם שרי הממשלה מגיבים באגרסיביות כדי שכולנו נחשוב שהאומנים חצו קו אדום... הם לא. מי שחצה קו אדום בעיניי, הם אותם חברי כנסת ושרים שקוראים "להעניש" את האמנים והתיאטראות. זה לא דמוקרטי. נקודה.

119 מילה על החבר שלי לשעבר

אני נורא משתדל לא לכתוב פה יותר מדי דברים אישיים, נראה לי לא נכון, מרגיש לי חושפני מדי, פורנוגרפי מדי, אבל הפעם אני אחרוג ממנהגי.

אני בלונדון, אני משדר מפה בשידור חי, בתלת מימד ובאיכות HD ישירות לנמל תל אביב באדיבותה של חברת תקשורת גדולה. (אם אתם עוברים בנמל היום עד מחרתיים נופפו לי לשלום)

אתמול נפגשתי עם החבר שלי לשעבר לארוחת ערב. הוא אירי, חי בלונדון. היינו יחד שנתיים ועכשיו כבר לא. לא התראינו 8 חודשים. התרגשתי נורא לראות אותו, היה לי לא פשוט ובאותו זמן גם נורא כיף ואחרי הארוחה נפרדנו וכל אחד הלך לדרכו.

אני מודה, קצת כואב לי בחזה עכשיו. לא קל. אני חושב שלנצח לונדון תסמן עבורי את מה שהיה לנו פעם ואיננו עוד.

102 מילה על זמרת השנה שלי

אפרת גוש השקה 2 (צילום: נועה מגר)
היה קשה אבל בחרתי | צילום: נועה מגר

בחמישי לספטמבר יבחרו בערוץ 24 וברשת ג' את נבחרי השנה במוזיקה.

הרגע סיימתי להצביע. לקח לי בדיוק דקה. ברוב הקטגוריות לא הייתה כמעט התלבטות, חוץ מקטגוריה אחת. זמרת השנה.

השנה לא הייתה אף זמרת שהשאירה חותם. שלקחה את השנה הזאת והפכה אותה לשלה. באגף הבנים הייתה חגיגה: יהודה פוליקר, דודו אהרון, ליאור נרקיס, אייל גולן, כולם שלטו במצעדים ובשיח הציבורי. אצל הבנות כלום. דממת אלחוט. מוזר.

ובכל זאת, בחרתי! אפרת גוש היא זמרת השנה שלי. השיר "אה, אה, אה" + הקליפ החמוד שלו + ההופעה המשעשעת ב"לילה לא שקט" + העובדה שבעיני השיר שלה "לראות את האור" הוא אחד השירים היפים של העשור עזרו לי להחליט.

>> לפוסט הקודם שלי: אולי הגזמתי עם ההומואיות
>> לכל הפוסטים בבלוג שלי
>> בואו להכיר את שאר הבלוגרים