עינב אדיב ברר אומרת שכשהיא בסט הצילומים של תכנית "הכרישים", היא לא מרגישה שהיא אישה. "אני איש עסקים לכל דבר. שווה בין שווים. אין לי הקלות", היא מתארת, "אני רוצה להראות לנשים שזו הדרך להצליח בעסקים – תעבדו עם גברים, זה העולם האמיתי. לא לבוא ולהתבכיין כמו בפורומים האלה של הנשים. אל תעשו את עצמכן ליגה ב', ככה לא נתקדם. אף פעם לא שמעתי על פורום לגברים. יש פורום בתחום הנדל"ן, בתחום הטכנולוגיה, ומי שהכי טוב צריך להגיע אליהם, גבר או אישה. צריך לשחק בליגה א', גם אם קשה טיפה".

בגיל 45, שנתיים אחרי שמכרה את החברה שלה לייצור מגבוני נייר וחיתולים, DPL, לחברת ניאופרם במאה מיליון שקל, אדיב ברר טוענת שהיותה אישה מהווה לפעמים דווקא יתרון בשדה הגברי. "תהיי חזקה, אל תוותרי על עצמך בכלום, אבל אם יש לך נקודות זכות כאישה - תנצלי אותן. אני עושה סמול טוק, כולם חושבים שאני גזעית ונחמדה. אני מביאה חן אחר לביזנס. צריך לנצל את מה שאלוהים נתן לנו, ולא להיות נגד".

זה מה שיש לנו כנשים להציע? חן אחר?
"אני חושבת שיש לנו פחות אגו מאשר לגברים. אני נפגשת עם אנשים במקומות שגבר במעמדי היה שולח מזכירה. אבל אני גם אסרטיבית ואי אפשר למרוח אותי". 

עינב כרישים - ליד (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

בפאנל של "הכרישים", המשודרת בימי ראשון, 21:55 בקשת 12, בו היא מתבקשת עם עמיתיה הגברים - הדר גולדמן, זוהר לבקוביץ', דובי פרנסס וסתיו שחם - להשקיע את כספם האישי במיזמים שמוצגים בפניהם, היא במיעוט נשי מובהק. "מסתבר שלאישה היחידה בתכנית טלוויזיה אסור להיעדר אף פעם, כי אין לה מחליפה", היא אומרת, "כל אחד מהגברים שלידי יכול להפסיד יום צילום אם הוא חולה או לא בא לו - אני לא".

אז צריך לשלם לך יותר.
"זה בסדר, אני גם מייקרת את ההפקה. אני היחידה שהביאו לה ספר", היא צוחקת, "ככה זה כשכל האחרים גברים קרחים". 

עינב כרישים - ליד (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

"אותי מחפיצים? אני יכולה לאכול אותם"

אדיב ברר משתייכת לדור של נשים מצליחות שנדמה שיחסיהן עם התנועה הפמיניסטית מורכבים ואפילו עוינים לעתים. מהפכת מיטו, למשל, רחוקה מלהיות לרוחה. "נוצר היום מצב שגבר לא יכול לשבת על בירה עם אישה שהוא עובד איתה בלי עורך דין צמוד", היא רוטנת, "אז למה שהוא יעבוד עם נשים? זה מאוד בעייתי. אני לא מבינה למה גבר יכול להגיד לגבר אחר שהוא נראה טוב ושרואים שהוא רץ, אבל הוא לא יכול להגיד את זה לאישה. היום כבר מפחדים להתחיל עם בחורות. למה שגבר לא יגיד לך בעבודה שהוא אוהב את הקעקוע שלך, שתספרי למה עשית אותו? זו הטרדה?"

בדרך כלל, כן.
"אני לא רואה את זה ככה. הטרדה מינית זה משהו שנעשה בכוח בניגוד מוחלט לרצון של הצד השני, וזה כמובן חמור מאוד". 

תיארת עכשיו תקיפה מינית, לא הטרדה. לא צריכה להיות תקיפה פיזית כדי שאישה תרגיש מוטרדת.
"אז מה הפתרון? שנשים יעבדו רק עם נשים? זה פתרון לחלשים, זה לא העולם האמיתי. לדעתי אם גבר מנסה ואומר לך משהו, את יכולה לקחת את זה למקום של צחוקים ולהעביר נושא, וזה נגמר שם. לא להפוך לרוטוויילר. אני לא מדברת על נגיעות ומישהו שדוחף לך יד לציצי. יש גם הבדל בין להגיד 'איזה יופי את נראית' ל'כמה יפה החזייה שלך'. אבל מה, אם יגידו לי בישיבה שאוהבים את הסטייל שלי זו הטרדה מינית?"

יכול להיות. אמרו לך את זה בישיבה עסקית?
"קרה לי שהעירו לי על המראה שלי בפגישות ולא הרגשתי מוטרדת. אמרו לי 'עינב, איזה עור מדהים יש לך', כיף לי, מה הבעיה בזה? זה דווקא נחמד שהם אומרים, והם ערניים ולא רדומים. אותי מחפיצים? אני יכולה לאכול אותם". 

אבל לא כולן נמצאות בעמדת הכוח שלך.
"הן צריכות לדעת לעבוד בסביבה גברית. גם אני יכולה להגיד לגבר שהוא הסתפר יפה, או הרזה, למה לא לפרגן לו. אז מה, אני מטרידה אותו? אם יש אישה שכל מה שאומרים לה מפריע לה, היא לא בנויה לעבוד בעולם הגברי. אולי יש מתחמים יותר מתאימים לנשים, אבל אם את עובדת בהייטק או בטלוויזיה או בכל מקום אחר עם גברים, יש אינטראקציה. זה טוב שיש קשר בין המינים, הרבה אנשים רוצים להכיר במקומות עבודה. מאיפה אנשים יתחתנו? אני לא מדברת על מצב שמישהו מנצל מרות כלפי מישהי, זה נורא ואיום. אבל דווקא בגלל זה אנחנו צריכות להגיע לצמרת - כי שם קשה להטריד אותנו".

עינב כרישים - ליד (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

אדיב ברר עצמה מעולם לא עבדה עבור אדם אחר, גבר או אישה. היא מוכרת וסוחרת מגיל 23: התחילה בייצור מגבונים למסעדות, אחר כך הקימה את החברה שלה וייסדה את מותג החיתולים בייביסיטר. היום, אחרי האקזיט הגדול, היא עסוקה במרכז הרפואי שפתחה, TLV מדיקל סנטר, ובמקביל מחפשת אפיקים להשקעות. זה השתלב בול עם הפורמט של "הכרישים": היזמים מציעים לכרישים להשקיע ברעיונות שלהם, ואלה מתמקחים איתם על אחוזי השליטה. בהמשך העונה נקבל הצצה למה שעלה בגורל ההרפתקאות העסקיות האלה, אבל בינתיים אדיב ברר מרוצה. "בתכנית אני משקיעה באנשים על סמך רעיון. זה חדש לי כי אני אולד סקול, אני מהתעשייה, מכניסה חומר ומוציאה מוצר עם גודל ושווי ומחיר ומלאי, אבל היום אנשים לא צריכים מוצר אפילו. רק רעיון. זה עולם יפה וחדש".

על כמה כסף התחייבת עד עכשיו במסגרת התכנית?
"יכול להיות שנתתי שניים או שלושה מיליון, משהו כזה". 

זה המון כסף.
"בעולם ההשקעות זה לא הרבה כסף. אני לא זורקת את כספי, לא זכיתי בלוטו או התחתנתי עם מיליונר. אני עם רגליים על הקרקע ולכן אני בודקת הכל".

הרגליים שלה באמת נטועות עמוק בקרקע, הרחק מהשופוני של האלפיון העליון. למרות שהיא אישה בעלת נכסים, חיה ברשפון ומשדרת שיק - לא תמצאו אותה בסטוריז של נשות החברה המדוברות בארץ. במעט הזמן הפנוי שיש לה היא אמנם מתרועעת עם חברתה הטובה ג'ודי ניר מוזס שלום ("הכרנו דרך חברים, היא מתאימה לי בטמפרמנט"), אבל מצד שני היא לא ממהרת לקטוף מעמד של סלב. היא נולדה בחדרה, להורים שנתנו לאצבעות שלה להתלכלך מדיו בעסק לממכר ספרים והדפסת מודעות. "תמיד ידעתי שאני רוצה להיות בעשייה, ובטיול שאחרי הצבא כבר מצאתי את מה שאני אעשה - אמכור מגבונים לחים למסעדות. נדלקתי על הרעיון במזרח, לא היה את זה בארץ, פה הכירו רק מגבונים לטוסיק. הייתה לי מכונה אחת ביקנעם שייצרה את המוצר והייתי עוברת בעצמי ממסעדה למסעדה ומנסה למכור. בהתחלה הם לא הבינו את הקונספט, אמרו שהם השקיעו בשירותים והלקוחות יכולים לשטוף שם ידיים, אבל אני הסברתי להם שאם הם נותנים מגבון עם כרטיס ביקור עליו, זה מועיל להם. בסוף נפל להם האסימון". באותה תקופה עדיין גרה עם הוריה והתחילה ללמוד לתואר הראשון בכלכלה. "זו הייתה פנטזיה ודחפתי את זה, אף אחד לא האמין שזה יהיה כזה גדול. התחלנו לייצא לעולם, עבדתי מהבוקר עד הערב, ואי אפשר לעבוד כל כך קשה ולא להצליח".

עינב כרישים - ליד (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

"אני שמחה שלא רק גידלתי ילדים וישבתי עם אימהות בגינה"

אדיב ברר נשואה למיכאל ברר, גינקולוג, ואמא לעדי בת ה-18, היום חיילת, ולעמית בן ה-17. "מעולם לא לקחתי חופשת לידה. דקה אחרי שילדתי חזרתי למשרד עם התינוק, למה שאני אשב בבית? מדי פעם את מאכילה וחוזרת לעבוד".

זה פחות פשוט אחר כך.
"הרבה פחות. הייתי צריכה הרבה עזרה מבעלי, מאמא שלי וגם מעוזרות. השנים שהכי טוב להיות בהן אמא הן גם השנים שהכי טוב ליצור ולפתח את עצמך. אבל לא ויתרתי על כלום. הייתי מגיעה הביתה אחרי העבודה בשש וחצי-שבע, אבל עשיתי מקלחות ובבוקר הלבשתי והאכלתי והכנתי צהריים שיחממו. ואם היה צריך אמא שתתנדב למשהו או תאפה עוגה, הייתי הראשונה לעשות את זה. הייתי קמה בחמש בבוקר ושוחטת את עצמי אחרי חמש-שש שעות שינה בלילה". 

עינב כרישים - ליד (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

היו לך רגשות אשמה?
"היו, אבל היום פחות. אני שמחה שלא רק גידלתי ילדים וישבתי עם אימהות בגינה. טוב לי עם המקום שהייתי בו, לא חסכתי מהילדים שלי שום דבר. נתתי להם לראות דמות נשית אחרת. לא שזה רע להיות אמא בבית, זה כיף גדול. את אמא טובה כשאת אמא שמחה ומרוצה". 

איך בעלך הסתדר עם אשת הקריירה התובענית שאת?
"היו לפעמים עצבים על זה שאני לא מספיק בבית, שהוא לוקח את הילדים יותר ממני. אני חושבת שאם אנחנו רוצים לגרום ליותר נשים לצאת לעבודה, המדינה צריכה לעזור יותר. כיום אישה עם ילדים שרוצה לעבוד - הכל עליה, הילדים והבית והאוכל והסופר, זה לא נגמר רק בלעשות אותם. זה נורא קשה".

עינב כרישים - ליד (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

לפני שנתיים מכרה את החברה שלה וקיבלה את הוי האולטימטיבי על הצלחתה, אבל דווקא אז, כשיכלה לנוח - גילתה שהיא לא רוצה. "זה היה מוזר, מטלפון שלא מפסיק לצלצל צריך להתרגל למצב שאין לך קרייסס לפתור ואת עדיין בחיים. אני לא אוהבת סרטים והצגות, לא לוקחת סדנאות בישול, לא מחפשת טיולי יין בבורגונדי. אם הייתי צריכה לקום בבוקר וללכת למסיבות ובתי קפה, הייתי גמורה".

במטרה למצוא עניין חדש, פתחה אדיב ברר את מרכז TLV מדיקל סנטר המתמחה בעיקר בניתוחים פלסטיים. "אם מישהו מרגיש שהאף שלו, למשל, פוגע בו - שיתקן את זה. לא בשביל האף, בשביל הביטחון", היא אומרת. "אני מסתכלת על נטע ברזילי וכביכול יש לה רשימה של דברים שכדאי לה לשנות, אבל יש לה כזה בטחון עצמי, שהיא דוגמא מדהימה למישהי שלא צריכה לשנות כלום".

"גיוס של מיליון דולר נראה לכם הגיוני" (צילום: מתוך "הכרישים", קשת 12)
"אני היחידה שהביאו לה ספר. ככה זה כשכל האחרים גברים קרחים". פאנל הכרישים | צילום: מתוך "הכרישים", קשת 12

התנסית בניתוחים בעצמך?
"לא, אבל אני נחשפת לכל הפלאים אז אי אפשר לדעת מה יהיה", היא צוחקת. באופן כללי מהלוק שלה - הצעיר, הרענן והלא מתאמץ - היא מרוצה. "אני תמיד מעדיפה ללבוש ג'ינס מאשר חליפה, מה אני דודה? אני מרגישה מבוגרת בחליפה. וזה לא קטע מגדרי, אני גם לא אוהבת גברים בחליפות. אדם בחליפה נראה כאילו יש לו משהו להסתיר". 

צילום: יונתן בלום | סטיילינג: לי וולף | איפור: דבי שטרן | בגדים: חליפת פשתן - מארק קיין, גופיה- אוסף פרטי, נעליים- מאסימו דוטי, חליפה תכלת- זארה, טי שרט- ברשקה, נעליים- נעלי מרי, ז'קט- אליאן סטולרו.