למאיה בוסקילה יש עכשיו רגע, והיא נהנית ממנו מאוד. יש לה סיכוי טוב לנצח בגמר "הכוכב הבא" ולייצג את ישראל באירוויזיון (הגמר ישודר בקשת 12 בשלישי ה-12.2 ב-21:00); יש גם מצב שהיא לא תנצח, אבל תצא מהתחרות אהובה כפי שלא הייתה מעולם. בכל מקרה, ברור שהחודשים האחרונים הם פרק חדש לגמרי בחייה. היא שדרגה את עצמה טוב-טוב ופתאום כולם מברכים אותה ומחייכים אליה ברחוב. פתאום היא "מאמי לאומי", במילים שלה, "ואני לא מצליחה להכיל את זה בכלל".
את מה?
"שכולם אוהבים אותי. תמיד הייתי פיפטי-פיפטי ועם זה היה לי קל לחיות. חצי העם אהב אותי וחצי לא, יכולתי להסתדר עם זה בתור אדם שורד. אבל רק אהבה?".
למה יותר קל פיפטי-פיפטי?
"כי ככה אתה מבין שלא כולם אוהבים אותך ואתה חי עם זה. אתה יוצר לעצמך חומות עם השנים, מתארגן על עצמך".
אף זמר לא עולה לבמה ואומר "אני רוצה 50 אחוז". זמרים וזמרות רוצים שכולם יאהבו אותם. מה השתנה?
"אז זהו, שאני אותה מאיה. העולם השתנה".
אוקיי.
"כן. אני אמא, יותר שלמה עם המינוסים. תשמע, כותבים עכשיו מלא דברים עליי. יש כאלה שכותבים, 'היא בסך הכל רצתה קאמבק'. ואני שואלת, אם זה נכון, מה רע בקאמבק? אני זמרת. אני רוצה להיות על הבמה. מה רע בזה?".
מה ששירי אומרת, אני נהנית לעמוד ולהקשיב
בשבוע האחרון היא לא רק זכתה בקלות בכרטיס לגמר אלא גם התבשרה שהמתחרים הכי חזקים בתחרות, להקת "שלוה", פרשו כדי לא לחלל שבת. בוסקילה מסרבת להודות שלאף אחד לא היה סיכוי מול החבורה הנוגעת ללב הזאת, למרות שזה מובן מאליו. "אני לא צוהלת, אהבתי אותם. הרגשתי שהם מעבר לגימיק", היא אומרת. "הבנתי גם שהם תחרות קשה והייתי ממוקדת בעצמי".
אז למה את לא צוהלת?
"כי יש עוד מועמדים וכולם חזקים".
אבל שלוה היו בלתי מנוצחים, זה אחרת. מי יצביע נגדם?
"לא חשבתי על זה ככה. אולי פחדתי אפילו לחשוב על זה. אבל זאת הייתה תחרות הוגנת".
אל "הכוכב הבא" היא הגיעה כאילו בטעות. באה ללוות אחיינית, אסי ורותם הציעו לה להיבחן והיא נשארה. לא צריך להיות פרויד בשביל להבין שהיא כנראה קצת קיוותה שזה יקרה, אבל לא היה לה אומץ לבוא ולהגיד, "קבלוני". איכשהו היא יצרה סיטואציה שגרמה לזה לקרות.
אחר כך היא פגשה את השופטים. שירי מימון והראל סקעת הם בני דורה של בוסקילה; היא בת 41, הם צעירים ממנה בארבע שנים. אבל בזמן שהיא בנתה קריירה כנגד כל הסיכויים, עם רוברטו כסוכן אישי כל-יכול, הם זכו לבמה הטלוויזיונית המפרגנת של "כוכב נולד". שניהם כבר ייצגו את ישראל באירוויזיון, מימון בהצלחה גדולה. זה לא מקרה שהם כבר בשולחן השופטים והיא עדיין עובדת כדי לקבל את הכבוד המגיע לה. זה גם מקור לא אכזב למתח, במיוחד עם מימון, שחולקת עם בוסקילה את משבצת "הזמרת בעלת הקול גדול".
לא קל מול שולחן השופטים.
"מאוד קל".
אוקיי.
"באמת, זה מה שאתה מחליט. אם אתה מחליט שיהיה קל, זה קל".
יש מתח עם שירי.
"שלה, לא שלי".
היא תגיד: שלך, לא שלה.
"אני לא מגיבה. תשאל אותה. לא אותי".
למה המתח?
"יש לנו אופי נורא שונה. בחורות נורא שונות. אני יותר מקבלת את מה שאני היום, לא מודאגת מזה שהגעתי לתחרות. ומה שהיא אומרת, אני נהנית לעמוד ולהקשיב".
נו באמת.
"אם היא חושבת שהיא עושה את עבודתה נאמנה אז מצוין. אני עולה לבמה, לוקחת את המיקרופון ועושה מה שאני יכולה. זהו. נותנת את הדם".
ודווקא לה, שהכי דומה לך בפאנל, יש דעות. ואיתה קשה לך.
"לה קשה איתי".
יש לזה תמיד שני צדדים.
"אם הייתי עונה היו לזה שני צדדים. אני לא עונה. אני מקשיבה לכולם אותו דבר. חלק מהדברים שהיא אומרת אני מקבלת, חלק לא. ועדיין אני נותנת לה לעשות את עבודתה".
כשהיא אומרת עלייך "מיושן", מה את חושבת?
"לא קיבלתי. זה שלי, לא שלה".
את בכלל אוהבת אותה כזמרת?
"היא זמרת ענקית. היא לא מרגשת אותי, אבל היא ענקית".
למה היא לא מרגשת אותך?
"לא יודעת. כשאני שומעת את מירי מסיקה זה מרגש אותי, וכשאני שומעת אותה אני לא מתרגשת".
מה היא צריכה לעשות כדי לרגש אותך?
"להיות שלמה עם עצמה".
ומה את צריכה לעשות בשביל לרגש אותה?
"לא להיות".
הופה.
"זאת האמת. אני מאחלת לה להבין שכוכבים יש רק בשמיים, שאנחנו צריכים להתפרנס ממה שאנחנו עושים ולחיות וזהו. אתה יודע שלמירי מסיקה יש כאבי בטן אמיתיים לפני הופעה? אמיתיים! עזוב, קרן פלס היא המלאך שלי בתכנית. היא עם עמוד שדרה".
והראל? גם שם זה פחות זורם מאיך שהיה אמור?
"אני לא כל כך מתייחסת. אני מאוד ממוקדת בדבר שלי, וכדי להיות ממוקד אתה חייב למגר כל רעש חיצוני. אני מאוד רגישה ויכולה ליפול לתהומות מטורפים. באמת. לכן אני צריכה שקט, אחרת לא הייתי יכולה לעבור את זה. רק כשאתה עובר את זה אתה מבין כמה זה קשה. אני לא בן אדם תחרותי! אני תחרותית מול עצמי, לא מול אחרים. כל אחד שעוזב בתכנית - אני בוכה. זה מסע מטורף וקשה נורא. אתה מבין כמה זה קשה? אתה בכלל מבין?".
יש מי שמקל עלייך?
"אסי ורותם. היא מדהימה והוא נשמה. כשהייתי מועמדת להדחה הוא בא ואמר לי, בואי נעשן סיגריה בחוץ. זה הרגיע אותי".
יש לי בית מהמם, בן זוג נהדר. למה להיות מתוסכלת?
זה שהיא מאוד מרוכזת ברגע לא אומר שהיא שוכחת את העבר. הנה תזכורת על קצה המזלג: אחרי פריצה גדולה ודרמטית לפני 15 שנה בדיוק - עם "יש בליבי כינור", "סיפור מכור" ו"הלב" שהביאו לה תארי זמרת השנה והצלחה מסחרית - העגלה של מאיה בוסקילה קצת נתקעה. היא המשיכה להקליט, להופיע, להוציא שירים, אבל העולם התרגש קצת פחות.
בואי נדבר על השנים השדופות. איך שרדת אותן?
"אף פעם לא היו שנים שדופות. תמיד הייתי על הבמה".
לא על במה כזאת, לא בפריים טיים.
"נכון, אבל תמיד עבדתי. תמיד היו הופעות".
שוב, לא באותו גודל.
"עדיין עשיתי ימי עצמאות במקומות הכי גדולים, עשיתי זאפות, היכל התרבות. בן אדם, כשהוא עובד אז הוא עובד".
לא הופעת בהיכל התרבות בערב משלך.
"אבל הופעתי ב'מרי לו'".
תהיי יותר אמיתית רגע. היו שנים קשות, לא ספרו אותך. לא היית במרכז הבמה, היית לשעבר. מה זה 'עובדת'? מה את, פועלת במכרות פחם?
" הופעתי במחזמר 'נסיך מצרים', עשיתי סיבוב הופעות מצליח עם צביקה פיק שנקטע (בגלל האשפוז של פיק). שיחקתי תפקיד ראשי ב'אוויטה' בהבימה".
אז בואי נדבר על אוויטה. לא היית אוויטה הראשונה. היית השנייה, המחליפה. זה כל ההבדל, לא?
"אתה רואה מה ההבדל ביני ובינך? לי אין אגו. הורדתי אותו. אם היה לי אגו הייתי עושה 'הכוכב הבא'?".
למה לא? זה מהלך גאוני. אוויטה שנייה זה משהו אחר.
"מה לא בסדר? פנו אלי מהבימה, שאלו אם אני רוצה לעשות אוויטה. אמרתי כן".
אז כל השנים שלא היית במרכז היו נהדרות ולא הפריע לך כלום. למה שאני אאמין לך?
"אתה יכול לא להאמין, אני אומרת את האמת שלי. אני יודעת שיש במקצוע הזה עליות וירידות. מי שלא מבין את זה, לא יכול להיות במקצוע. אייל גולן יש אחד".
את לא רוצה להיות מצליחה כמוהו?
"ואם אני רוצה? אני לא מצליחה כמוהו. אז מה, אני אלחם בזה?".
אין שום תסכול?
"ממש לא. יש לי ילד מדהים, כפרה עליו. יש לי בית מהמם, יש לי בן זוג נהדר. למה להיות מתוסכלת?".
כי זה מקצוע תחרותי ולא היית בשיא הרבה שנים.
"להיות מתוסכל זאת בחירה, ואני אומרת את זה מתוך מקום מטופל. אני אהיה מאושרת גם אם לא אזכה".
תמיד ניסיתי להבין למה יש אנשים שלא מאמינים לי
זה כנראה יותר מורכב מכפי שהיא מודה. הרי ככה היא התגלגלה לאחרונה לריב מתוקשר עם גלגלצ על זה שהם לא משמיעים זמרות ("אני באה ממקום של צדק, ידעתי שאני אהיה האחרונה לקטוף את הפירות. אני לא מפגרת, אבל הרגשתי שצריך שינוי"). היה קשה להבין למה דווקא היא נושאת את הדגל, ועוד לצידה של מירי רגב. בוסקילה נטשה את הקרב הזה, אבל היא לא מסובבת את הגב לרגב: "אני מתה עליה. לפעמים היא לא יודעת איך להסביר מה היא רוצה, אבל יש לה לב טוב".
אנחנו יושבים בדירה שהיא שוכרת באחת משכונות המגדלים הפופולריות של צפון תל אביב. התחושה מאוד ביתית. רהיטים בצבעי פסטל וקרם, מטבח שנראה פעיל מאוד, דלפק מלא בתרופות שילדים צורכים בחורף. בוסקילה לא מאופרת, הרגע חזרה מהקניון הסמוך שם אכלה לאנץ' קטן עם חברות. בעוד שעתיים יגיע לני, בנה מהגרוש מתן כהן שעבר לארה"ב ונישא מחדש. היא רגועה, חתולית, מדברת בשמחה על בן הזוג הטרי עוזי אזולאי, אבל גם נושכת כשצריך. ובשלב מסוים היא בכלל עוצרת את השיחה.
"למה תמיד היה לך משהו נגד זה שאני שרה לטעמך 'גדול מדי'? לא הצלחתי אף פעם להבין. הרי יש לך קטע שכאילו אתה אוהב זמרות גדולות, ואצלי אתה נרתע מהטוטאליות. זה מכניס אותך למגננה. למה בעצם?".
את האמת?
"רק את האמת".
כי לא האמנתי לך. זה נשמע לי צעקני, מנייריסטי, לא מהלב. כאילו את סתם צורחת כי יש לך קול חזק... אבל תשמעי, זה לא נעים לי. לא בא לי -
"לא לא, תמשיך. כי אתה לא לבד. יש אנשים כאלה שלא האמינו לי לאורך השנים ותמיד ניסיתי להבין למה. מה זה? העיניים הגדולות? העגולות?".
לא לא, זה לא זה.
"אז מה כן?".
לא ברור. זה הסוד, הקסם. יש אנשים שאתה מתאהב בהם ויש אנשים שלא.
"אני מנסה להבין איך עבר אליך איזה אדם שהוא לא אני. אני אומרת 'אליך' כדוגמה, כי זה באמת לא רק אתה".
שאלה טובה. זה עניין של תחושות, משהו בשירה. עברת תחרות ארוכה, את מבינה שיש אנשים שעוברים מסך ואנשים שפחות. יש כאלה ששרים יפה בחזרות, אבל כשהאורות נדלקים זה לא עובד. ראית כאלה, נכון?
"כן, אבל דבר עליי".
אני יכול להגיד שבכוכב הבא אני בפעם הראשונה מאמין לך. פעם ראשונה שיש לי אליך אמפתיה, שנעים איתך. עד היום תמיד נראית לי חצי פייק. ועכשיו אני אשאל - יש לך מושג למה? אולי זה משהו ששידרת?
"ששידרתי או שניסו להלביש עליי?".
מי ניסה להלביש עליך, השב"כ? אין קונספירציה. אנשים מפתחים אליך רגש כשאתה שר, זהו. חיובי או לא.
"אז אתה אומר שהשנים עשו לי טוב?".
כנראה שכן.
"אני באמת יותר מסונכרנת עם עצמי עכשיו, אחרי כל השנים שהקדשתי ללני. שנתיים הייתי רק איתו. אמא שלי והמטפלת היו באות ולא נתתי להן לגעת בו, שברתי חסכונות. רציתי רק לגדל אותו. ונדמה לי שעכשיו אני חוזרת ממקום אחר. אני אחרת. החלטתי לצאת לדרך חדשה והנה יצאתי בעזרת השם".
לא בעזרת השם.
"כן בעזרת השם, יא אשכנזי".
את גם מקסימה וגם בלתי נסבלת, בו זמנית. את מודעת לזה?
"כן. נניח. אתה חושב שגם אתה כזה?".
אולי, אבל השיחה היא עלייך.
"וזה רע?".
זו אנרגיה מעניינת שאם מנצלים אותה נכון זה יוצא מעולה. זה נותן אופי.
"הנה, אמרת את זה".
חושבים שאני הקשה בזוגיות, לא מבינים שאני הצד הקל
אז בשנים האחרונות היית בעיקר אמא.
"עבדתי על דיסק חמישי, יוצא סינגל ראשון עוד שבועיים. אבל כן, הייתי אמא. הילד שלי באמת שינה לי את החיים. הוא הפך אותי לאדם מכיל, סובלני. מקבל את האחר".
כמה אבא שלו נוכח?
"לא נוכח. הוא עבר לחו"ל וככה נהיה. עוזי, הבן זוג הנוכחי שלי, הרבה יותר נוכח ממנו. הילד הזה הוא הפרויקט של החיים שלי, אני רואה את הפירות וזה מטריף אותי מחדש. ככל שהוא גדל אני אוהבת אותו יותר, וזה עשה אותי אדם אחר".
זה מתבטא גם בקריירה?
"אני חושבת שאני פחות צריכה להוכיח. בקאמבק אני כאילו צריכה להוכיח יותר, אבל אני לא רוצה להוכיח כלום. וזה עובד, אמן. אני גם יותר מקבלת את את המינוסים של עצמי".
איזה מינוסים?
"עקשנות, הצורך בשליטה כל הזמן. פעם לא הייתי נותנת לאנשי מקצוע מסביב לעשות את העבודה שלהם. אני הייתי הכל - מעצבת שיער, מאפרת. והרפיתי".
מי מרגיע אותך? הבנזוג?
"ברור. נשמה עוזי".
כמה זמן אתם ביחד?
"שבעה חודשים".
זאת התחלה.
"הוא בן 46. כשאת בת 41 זה לא התחלה כמו בגיל 21. בגיל הזה אתה יודע מה טוב לך".
תעשי לו ילד?
"בטח".
אז צריך למהר, לא?
"אל תלחיץ, תן שנה, עוד שנה. אני רוצה לראות מה קורה איתי. יש לי רגע עכשיו. לראשונה מאז שלני נולד אני רוצה להבין מה קורה בקריירה. מה קורה איתי".
לני לא לוחץ בכיוון של אח או אחות?
"אני אגואיסטית עכשיו, רוצה לחשוב על עצמי. ולני אוהב להיות לבד".
אגב, היה נוגע ללב המונולוג על זה שהוא קורא לעוזי "אבא". זה הגבר הראשון שלך שהוא מכיר?
"כן. לפניו לא הבאתי גברים הביתה".
מה באמת היה לפני עוזי?
"לא הרבה, רק רומנים קצרים. שום דבר מעניין. לא רציתי, לא יודעת למה. פחדתי ממחויבות, ממונוגמיה".
היו לך שנים פרועות?
"חצי פרועות, מזמן. אני לא פרועה. אתה יודע מה, עוזי תמיד אומר שכולם חושבים שאני הצד הקשה בקשר, ולא מבינים שאני הצד הקל".
אין היום מנהיג שאין עליו עוררין
מה יהיה בגמר?
"מה זה הגמר? מי שמנצח, שם מתחילה העבודה שלו. לבחור שיר, להכין מופע, לנסות להביא את הדאבל. כולם יודעים שזה כמעט בלתי אפשרי".
איזה שיר תבקשי לעצמך אם תנצחי?
"משהו גדול, כמו השיר של קונצ'יטה ששרתי בתחרות או השיר הרוסי ששרתי בחצי הגמר. אלה שירים שיושבים עליי הכי טוב".
זמרת "גדולה" זה משהו שכבר היה באירוויזיון מלא פעמים. יש לזה סיכוי לא קטן להיכשל.
"קול גדול עם שיר טוב תמיד מנצח באירוויזיון. לא משנה מה האופנה".
את כל הזמן אומרת שהאירוויזיון זה חלום שלך.
"כי אני באמת חולמת כבר שנים לייצג אותנו, מאז שהייתי קטנה".
יצא לך בשנת בחירות. מעולה. אגב, את יודעת למי את מצביעה?
"כן".
למי?
"אני חושבת שצריך שינוי. אין כאן היום מנהיג כזה שאין עליו עוררין, נניח כמו אריק שרון. זה ברירת מחדל בין האופציות. ואם זה ככה, אני מעדיפה את הברירת מחדל השנייה".
כלומר?
"ביבי כבר באמת היה מספיק. אני כנראה אבחר גנץ, כי אני מכירה אותו ויודעת מה הוא יכול להביא".
אמיץ שאת אומרת את זה.
"אני לא פוליטיקאית, באתי לשיר. זהו".
צילום: זוהר שיטרית | סטיילינג: יהלי אביכזר | איפור: ערן פאל | שיער: ליאור גבריאלוב ל״סולו״ במוצרי לוריאל פרופסיונל | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: חליפה תכלת- אוסף פרטי, נעליים - ורנר | לוק 2: גלימה אדומה: kkcouture | לוק 3: מכופתרת לבנה- אוסף פרטי, גי'נס- Levis | לוק 4: מכופתרת שחורה- טומי הילפיגר | טבעות: h שטרן