נמרוד הראל הוא חלק מה"אילומינטי", אגודת הסתרים שמנהלת מאחורי הקלעים את ממשלות העולם, את התאגידים הגדולים, את הכל. כך טוענת שמועה שמתרוצצת בפייסבוק, ספציפית בקבוצות של המאמינים בתיאוריות קשר – ביניהן כאלו שכורכות למזימת ענק את חיסוני הקורונה, את טכנולוגיית הסלולר 5G ואת האינטרסים של האילומינטי.
הראל היה ער לכל זה במרץ שעבר, כשהעלה לפייסבוק תמונה של עצמו מקבל חיסון קורונה ואת הכיתוב: "התחסנתי. בניגוד למה שמנסים להפחיד אתכם, זה בהחלט משפר את קליטת ה-5G (התחסנתי כרגע ואני כבר על 300 מגה הורדה). לרגע לא חששתי, כי מבחינתי, ברגע שהאילומינטי מאשרים שמשהו הוא בטוח – אז הוא בטוח, אין פה בכלל שאלה".
רוב התגובות לא היו אוהדות, בלשון המעטה: "טמבל", ילד כאפות", "יהירות טיפשית ומרושעת", וכמובן: "מי שילם לך?". הראל הגיב כמעט לכל המגיבים, לחלקם בצחוק; למי שדיבר בטון פחות מקלל הוא ענה ממש ברצינות. "כשכותבים שאני מהאילומינטי, אני נהנה להגיד 'זה נכון, הם משלמים לי כסף'", אומר הראל השבוע. "זה הכי קשה לאנשים שמאשימים אותי, כי אז הם לא יודעים מה לעשות. הרי קונספירטור לא אמור להגיד את זה, אבל אולי אמרת כדי שנחשוב שאתה לא ואתה בעצם כן, אבל אז אם אתה כן... וכולי. ככה הם מתערערים".
אתה יודע מה מקור השמועות עליך?
"יש תמונה שלי שאני מסתיר בה עין במין משולש כזה, וזה הזכיר לאנשים את הלוגו של האילומינטי, והרי אני גם כאילו קורא מחשבות".
למה בכלל להגיב לשמועות? אתה פשוט אדם שאוהב עימותים?
"אני אוהב לבחוש, הרי המטרה של המופע שלי היא לשמוט לאדם את הקרקע מתחת לרגליים. גם כילד אהבתי להתחבא ולהבהיל אנשים, לראות את הפרצוף משתנה. יש בי כנראה צד שאוהב לערער בני אדם, אבל אני מנסה לא לגלוש לעימותים. אני לא רוצה לנער אותך עד שתשנא אותי. גם בפייסבוק הייתי צריך לעצור את עצמי, להזכיר לעצמי שאני מאבד את המטרה שלי".
מהי המטרה שלך?
"לשנות לאנשים את החשיבה, שיבדקו את האמונות שלהם. מה זה קסם? זו בעיה שאי אפשר לפתור. בקסם אתם מאמינים להסחה, אתם לא מצליחים לפתור בעיה כי אתם מאמינים לשקר. זה מה שאני תמיד אומר בהרצאות שלי לעסקים: תסתכלו מעבר להסחת הדעת".
הקהל הוא פלסטלינה שרוצה שאני אעצב אותה
אנחנו משוחחים למחרת הופעה של הראל ביהוד, באולם אירועים עצום שמתפקד גם כמועדון הופעות; המקום היה מפוצץ ברמה כזו שזרים מוחלטים חלקו שולחנות. הקהל היה להתרשמותי מגוון מאוד, זוגות בחולצות מכופתרות לצד משפחות עם ילדים בני 13 לצד חבורת נשים שבאו לחגוג משהו לצד ערימה של חבר'ה.
"אני הייתי המנטליסט הראשון בארץ שעשה מופעים עם מכירת כרטיסים, לפני עשר שנים", אומר הראל. "אמרו לי, מי יבוא למופע אומנות חושים? אנשים הולכים לסטנד-אפ, לזמרים. גם היום אפשר לספור על שלוש אצבעות קוסמים או אומני חושים שעושים מופעי כרטיסים, וזה בכל העולם. רק בווגאס אפשר לראות מופע קסמים, אפילו בניו יורק אין דבר כזה. היינו צריכים להילחם בסטיגמה שקסמים זה לילדים, אבל הנה, ראית. בקהל שלי יש הכל וכולם נהנים".
בין קסם אחד למשנהו הראל מריץ גאגים, בדיחות קטנות על הקהל. כאילו מאולתרות, אבל כאלו שבבירור נכתבו מראש. "התדמית שלי הייתה פעם רצינית מאוד, אפילו אפלה, כמו של הקוסם דייוויד בליין למשל", מספר הראל, "אבל במהלך השנים התפתחה הדמות וניסיתי להקליל אותה. היום אנשים מופתעים שהם צוחקים בהופעה שלי. אני מכניס קצת פסיכולוגיה, קצת מחשבה, אבל מאוד חשוב לי שהמופע יהיה בידור, פאן".
אני עומד לכתוב פה שאתה עושה קסמים, אבל לא בטוח שזו מילה שאתה רוצה שאשתמש בה. הרי אתה לא מגדיר עצמך קוסם, אלא אומן חושים. למעשה טבעת את המונח הזה בארץ.
"מובן שיש דמיון בין קסמים למנטליזם. שניהם חידות, פאזלים. ההבדל בין קוסם למנטליסט זה לא במופיע, אלא בצופה. קסם משאיר אותך עם תחושה של טריק, של 'אני לא יודע איך עשו את זה', אבל אתה גם מבין שהמופע נגמר באולם. אצל מנטליסט אנשים נשארים עם המופע גם אחרי שהוא נגמר, הוא משפיע על העולם שלהם בחוץ. הם שואלים את עצמם, 'אולי גם אני יכול לעשות את זה'. יותר מזה, מנטליזם גורם לאנשים לחשוב שזה דבר אמיתי. אנשים באים אליי ומבקשים שאטפל להם בבעיות כמו חרדות וכאלה. ברור שאני לא יכול, אבל זה מדגיש כמה אני מצליח לערער אנשים. אומנות חושים זה לגרום לבני אדם להאמין למה שאתה רוצה".
קסם בנוי משלושה רבדים: הבנייה של מה שהולך להיות, הטוויסט שבו הקוסם מבלבל אנשים כדי שיסתכלו לכיוון אחד בזמן שהקסם נעשה במקום אחר, ואז הגילוי. מתבקש לאתגר כאן את הראל, כי בשלב הטוויסט נוצר במופע שלו מצג שלפיו אכן יש לו יכולות, שהוא קורא אנשים.
אתה ממש מסביר במופע מה עשית, ואני חייב לומר שאני לא מאמין לך. כלומר, מה שאתה עושה הוא מדהים, אבל כשאתה מדבר על פסיכולוגיה ועל יכולת לדעת מה אנשים חושבים – לדעתי זו הסחת דעת. "תסתכלו על היד הזאת כדי לא לראות מה עושה השנייה", גרסת המנטליזם לזריזות ידיים.
"יש גם שימוש בסוגסטיה, אבל נכון, יש בזה הרבה ממה שאתה קורא לו זריזות ידיים. אני פשוט לא משלה את העין אלא את הדעת, וזה מה שיוצר את הוואו. 90% מהאנשים בקהל מגיעים כדי שאני אפרק אותם, אגרום להם לחשוב שמה שהם רואים זה אמיתי לגמרי, כמו שקוסם טוב גורם לך להאמין. הדיבור שלי על תת-ההכרה – זה כמו תנועות הידיים של הקוסם אחרי שהמטבע נעלם. אבל אתה פחות נדהם מקסם מאשר ממנטליזם, כי הסוויץ' במנטליזם הוא פסיכולוגי. במובן הזה, הקהל הוא פלסטלינה שרוצה שאני אעצב אותה. הם רוצים שאני אכשל, ולפעמים אני נכשל בכוונה כדי לתת להם את זה. אני מסתכל על מופע כמו על סרט מלא טוויסטים, התפקיד שלי הוא לערער לקהל את הקרקע מתחת לרגליים".
אז למה לא למתג את עצמכם כקוסמים? המיתוג "מנטליסט" רומז שיש כאן משהו שהוא לא טריק, שאתם קוראים אנשים. אמרת על אורי גלר שאין לו כוחות, אבל אז אתה בא וטוען שמה שאתה עושה זה לא קסם.
"אנשים מבקשים שני דברים מהמופע שלי: שזה ידהים אותם, ושהם יחשבו שזה אמיתי. אני לא יכול לעשות את שניהם. לא תהיה תדהמה אם אסביר להם שזה בעצם טריק. אז נכון, אני משלה אנשים לחשוב שזה אמיתי, אבל אני עושה את זה כדי לתת להם חוויה שאחרת הם לא יחוו".
אז הקסם הכי גדול שלך הוא להגיד את האמת, ועדיין לגרום לאנשים לחשוב שאתה לא אומר להם את האמת.
"אני אוהב לומר שמי שמאמין לא צריך שום הוכחה, ומי שלא מאמין – שום הוכחה לא תספיק לו. אני מדגיש שזה לא נמשך אחרי המופע, כי זה עניין של גבול מוסרי, ועדיין באמת שאין-ספור אנשים פונים אליי כדי שאעזור להם".
אני כבר לא נדהם
הוא יליד כפר סבא שמתגורר כיום גר ברמת השרון עם אשתו, המעצבת דנה הראל, ושלושת ילדיהם (6, 8, 10). בקסמים התאהב בזכות מתנה מאבא. "הוא עבד בחברת תרופות, טס הרבה לחו"ל, וכשהייתי בכיתה ה' הוא חזר מארצות הברית עם קסמים מה'מג'יק קאסל', חנות קסמים גדולה. היו שם קסמים פשוטים – מטפחת שמצויר עליה שד והיא מתחילה לזוז, כאלה – אבל הרגשתי שהתדהמה שנוצרת כשזה קורה היא הדבר הכי יפה בעולם. באותו רגע החלטתי שאני מתחיל ללמוד את זה. קניתי ספרים, התחלתי לעשות קסמים לילדים, הופעתי בימי הולדת".
בצבא שירת הראל כקצין בנ"מ ("כשאני מביע דעה בפייסבוק יש הרבה שכותבים 'אומן משתמט', לא מזמן העליתי תמונה שלי במדים וכולם היו המומים"). במהלך שירותו הוא קנה ספר של קסמי קלפים; את האימונים הראשונים עשה בשמירות ("הייתי יושב ארבע שעות עם חפיסת קלפים, מתאמן. התאהבתי").
לאחר השחרור החל הראל לימודי תואר בהנדסת תוכנה. את הלימודים מימן בהופעות לעובדי חברות הייטק, "ואז נחשפתי למנטליסט בשם דרן בראון. מאוד הושפעתי מהחשיבה שלו והתחלתי ללמוד מנטליזם".
מה זה "ללמוד מנטליזם"? איפה?
"אז זהו, שזה טרום-יוטיוב. לא היה איפה ללמוד. היו כמה ספרים, ואת הסודות הגדולים היית מחליף. הייתי יושב עם הקוסם ליאור מנור, הוא היה מביא דבר אחד ואני דבר אחר, וחלק לא מבוטל מהקסמים היינו ממציאים. אגב, היום ישראל מובילה בתחום המנטליזם. בעשירייה הפותחת העולמית. מנטליסטים מהעולם מתייעצים איתנו, אנחנו מעבירים סדנאות. וקוסמים, קח את הכי מפורסמים – דייוויד בליין, דייוויד קופרפילד, אורי גלר, הארי הודיני – כולם יהודים".
איך זה?
"שאלתי מנטליסטים ויש הרבה דעות. יש הטוענים שזה קשור למקצועות חופשיים, אבל אני חושב שזה קשור לזה שיהודים הם עם פנטזיונרי. זה עם שבמשך 2,000 שנה פנטז על ארץ אחרת, ומשהו מזה נכנס ל-DNA שלו. גם אני הגעתי לקסמים מתוך פנטזיה, כילד ממש הרגשתי שיש לי כוחות. מצד שני, יש אחד שאמר שיהדות ותחמנות – זה הולך ביחד. מצחיק, אבל אני פחות מתחבר להסבר הזה".
אתה עדיין נדהם מקסמים היום?
"יש רגעים של 'מעניין איך הוא עשה את זה', אבל אני לא נדהם, כי אחרי מספיק שנים אתה כבר לא רואה משהו בלי שיהיה לך מושג איך הוא קורה. אני יכול להתרשם מהטכניקה ולהעריך את היצירתיות, אבל המס ששילמתי הוא לאבד את התדהמה. גם בהופעות. חבר שאל אותי אם אני מתרגש לפני המופע שראית, ואמרתי לו שאם היו מחברים אותי לאק"ג, לא היה שינוי בהשוואה לערב שבו אני רואה נטפליקס. פעם הידיים שלי היו רועדות".
הראל בן ה-46 עשה את הפריצה הגדולה שלו בערוץ 10, בתוכנית "מחשבות נסתרות". שם גם המציא את המונח "אומן חושים", פשוט כי ההפקה לא רצתה שישתמש במונח "מנטליסט" ("זה נשמע להם כאילו יש לי בעיה מנטלית"). הקריירה הטלוויזיונית שלו נמשכה עם "בלתי נתפס" ו"בלתי נראה", "העוקץ" ו"פסיכו", וממש עכשיו עלתה בספורט 5 "שוברים את החוקים", תוכנית שבה הראל עושה את הקסמים שלו לפני ספורטאים.
"בשמונה השנים האחרונות עשיתי את 'בלתי נראה', שבה לא רואים אותי, אז אני נלהב לחזור להופיע מול מצלמה", הוא אומר. "זו אולי התוכנית שאני הכי אוהב מכל מה שעשיתי, הרבה בזכות הספורטאים. אני מאוד תלוי בתגובות – אם הקהל לא מגיב בהתלהבות, הקטע כנראה לא ישודר – ובתוכנית הזו גיליתי שספורטאים הם הקהל המושלם. נלהבים, מאוד פתוחים, תמיד בחבר'ה. האנרגיות מאוד גבוהות, וזה השפיע עליי. גם הם הרגישו משהו שונה, כי ספורטאים בדרך כלל שונאים תקשורת, ופתאום הם קלטו שזה ממש לא ריאיון אלא שעה של כיף. הם יוצאים טוב, כי כיף להם".
היו ספורטאים שהתרגשת לצלם?
"אני לא מבין כלום בספורט, אפילו לא זוכר כרגע את השמות של כל מי שהצטלמו. אבל גיליתי שלא קל לעשות מה שהם עושים, זו עבודה ממש קשה להיות ספורטאי. תמיד מזלזלים בספורטאים ישראלים, אבל אני לא מזלזל יותר באף ספורטאי, אפילו כדורגלן מליגה ב'. כולם עובדים יותר קשה ממני".
אבל הוא בהחלט עסוק. מלבד ההופעות והתוכנית יש להראל הרצאה למגזר העסקי ושמה "כוח ההשפעה"; פורמט טלוויזיוני שהגה ושמו The Big Picture – חידון אינטראקטיבי בשידור חי, נמכר למספר מדינות; הוא מעורב במיזם Game Changer, המאפשר ליצור רקע ותפאורה לתוכנית שמצולמת בחלל כמעט ריק; וחוץ מכל אלה, לאחרונה הוא סיים לכתוב תסריט לסרט עלילתי. "אורי גלר יופיע בו, אבי נשר ערך לי התסריט", מספר הראל. "אם מדברים על איפה אני עוד נדהם, אז איתו מצאתי עצמי נדהם מהרעיונות שהוא מביא".
קנאה זה טוב רק אם זה גורם לך לרוץ יותר מהר
עם כל העשייה של הראל, אי אפשר שלא לתהות אם הוא מפספס קריירה בחו"ל. הרי חברו למקצוע ליאור סושרד כבר הופיע בווגאס והגיח מספר פעמים לתוכניות של אלן דג'נרס, ג'יי לנו וג'יימס קורדן. "אני תמיד אומר לסושרד: אתה תיקח את חו"ל, אני אקח את ישראל", מכריז הראל. "לעבודה בחו"ל יש השלכות. היו תקופות שהייתי טס שלוש פעמים בחודש, ואני שונא את זה. עכשיו אני טס מקסימום פעם בחודש, ואני גם מופיע רק 15 פעמים בחודש ולא בשישי-שבת. לא מטעמי דת, אלא כדי שיהיה לי זמן לעצמי, למשפחה. סושרד מצליח למצוא איך לעשות את זה בלי שהחיים האישיים שלו ייפגעו, וכל הכבוד לו. אני לא מתעסק בקנאה. קנאה זה טוב רק אם זה גורם לך לרוץ יותר מהר".
אף פעם לא חשבת על קריירה בין-לאומית?
"כשפרצתי, בתקופה של 'בלתי נתפס', הייתי כל כך המום שלא חשבתי על חו"ל. כשהגיעו הילדים זה בכלל ירד מהפרק, ואולי כשהילדים יגדלו זה יעלה שוב".
תגיד, סוגסטיה פועלת על ילדים? אתה משתמש בזה כאבא?
"בקטנה התשובה היא כן, אבל רק לטוב, לא לרע. אני חושב שכל אחד משתמש בזה, כולם עושים מניפולציות על ילדים".
אבל אין רגעים שאשתך אומרת, "תגרום לילדים לסדר את החדר".
"השאלה היותר נפוצה היא איך אשתך לא פוחדת שתדע מה היא חושבת. עזוב שאין דבר כזה טלפתיה, כשאתה חי עם בנאדם הוא ממילא רואה את כל ההצגות שלך ומכיר את כל השטיקים שלך. זה בעיניי חיובי, לא שלילי".
אגב, איך הכרת את דנה?
"היא התחילה איתי, אבל זה לא היה קשור לקסמים. היא ראתה אותי בטלוויזיה, עשתה גוגל, גילתה שכתבתי כמה סיפורים ב'במה חדשה', קראה אותם, שלחה לי ביקורת, קטלה אותי. וזהו, משם המשכנו".
התחלת פעם עם מישהי בעזרת קסמים?
"דוגרי, אף פעם לא השתמשתי בטכניקה שלמדתי כדי להתחיל עם בחורה. יכולתי לבוא לבחורות ולהגיד, 'אני יכול לדעת את השם של חיית המחמד הראשונה שלך'. זה אייס ברייקר מושלם, זה גם יוצר משהו מאוד אינטימי. אבל אני ביישן, אף פעם לא השתמשתי בזה".
באספקטים אחרים של החיים הוא פחות ביישן. בדף הפייסבוק שלו הראל מפגין דעתנות וביקורת על ימין ועל שמאל, מילולית; מהצד השני, מלבד מתנגדי החיסונים הוא כבר הספיק לחטוף פוסט קשוח מהצל על כך שכתב שביידן ינצח בבחירות. במופע שלו הוא לועג למאמינים באסטרולוגיה, ויש אפילו בדיחה על טראמפ שגררה כמה מלמולי אי-שביעות רצון.
לא עדיף להישאר אמביוולנטי, בלי לקחת סיכון שמשהו שתגיד יעצבן את הקהל שלך?
"מי שעסוק בלרצות את כולם, לא ירצה אף אחד. אני מספיק מעריך את הקהל שלי בשביל לדעת שהוא לא חייב להסכים עם כל מה שאני אומר. יש לי הרצאה עם ד"ר חיים שפירא, והוא אומר שבן אדם שלא מסוגל לשנות את הדעות שלו – לא קורית אצלו הרבה פעילות מחשבתית. הרי הדעות שלנו נובעות מהיכן שנולדנו, וההבנה הזו מאפשרת לנו לראות את הדעה של האחר. בגלל זה גם במופע חשוב לי לשבור אמונות של אנשים".
אוקיי, אבל למה אתה צריך את כל הבלגן הזה של להתווכח בפייסבוק?
"מטריד אותי העליהום שיש על אומנים שמביעים דעה. לא משנה מה הדעה, אתה תאבד חצי מהקהל שלך – ובשנייה שאדם לא יכול לומר את דעתו, אנחנו הופכים להיות כמו המדינות השכנות שלנו. לי חשוב להביע דעות כדי שאנשים יצטרכו לעשות את ההפרדה, שיבינו שזה לא שחור או לבן, ומי שיש לו דעה אחרת הוא לא בהכרח האויב שלך. והנה, אני סולד אאוט למרות שאני אומר דברים שמעצבנים שמאלנים ודברים אחרים שמעצבנים ימנים".
דווקא בריאיון הזה אני לא בטוח שעצבנת מישהו.
"אני נחשב למרואיין חרא, כבר אמרו לי את זה. אני לא נותן שום דבר אישי, שום צהוב, אז הראיונות איתי הרבה פעמים משעממים. גם זה יהיה ריאיון משעמם, חוץ מלאנשים עם שכל. אני חושב שהם ייהנו מזה. וגם את זה אתה יכול לכתוב".
צילום: שי כהן ארבל | הפקה: אור-אל רבינוביץ | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור, שיער: קרן אדרי