קצת יותר משנה עברה מאז שפרסמנו את התחקיר שלנו על ענף המלונאות בישראל. מאז, צבעי החופשה במלונות של כולנו נצבעה בצבעים פחות ורודים ויותר אולטרה סגולים - והרבה פחות נקיים ומזמינים. התוצאות היו מזעזעות: מתוך 16 בתי מלון שנבדקו, רק שניים קיבלו במבחן הניקיון ציון מצוין. בכל האחרים לא ניקו היטב את החדר, לא החליפו מצעים ומגבות, לא ניקו את השירותים. גם המלונות המפוארים ביותר ברשתות הגדולות ביותר נפלו במבחן.

זוכרים? אני מניחה שכן, כי עד היום התגובות לא מפסיקות להגיע, כולל בדיחות ונזיפות מצד מי שקנה פנס או הביא מצעים לחופשה במלון. גם לי קשה לשכוח את התוצאות המזעזעות. אז החלטנו להמשיך בבדיקה, בתקווה שמשהו השתנה. מצד אחד, אנחנו יוצאים עם הידיעה שהתחקיר זיעזע את המדינה ועם ההבטחה של רבים מבתי המלון שסיפרו לנו ששינו את שיטות הניקיון. מצד שני, מלווה אותנו הידיעה שחוץ מזעזוע ציבורי - אף גורם לא לקח אחריות על ממצאי התחקיר. לא משרד הבריאות שאחראי רק על המטבחים והבריכות ולא משרד התיירות. בהרבה מהמקרים, במקום לבדוק את השיטה ולתקן אותה מבפנים, פשוט הפילו את הכל על הש"ג - או במקרה הזה, על החדרנית.

לקחנו נשימה עמוקה ויצאנו למרחבים, לצימרים ברחבי הארץ. קיוויתי שהחפיפניקיות והחיידקים יישארו מחוץ למתחמי צימרים. בחיי שקיוויתי. למה? כי זו הפסיכולוגיה של מתן השירות הזה של הצימרים. אלה אנשים שאנחנו יוצרים איתם קשר אישי, גם אם רק ליום-יומיים, וסומכים עליהם בעיניים עצומות. הם פוגשים אותנו פנים אל פנים בכניסה לצימר ותמיד יקבלו אותנו בחיוך. ברקע של ההזמנה והבחירה שעשינו עומדת לא פעם המלצה שקיבלנו על הצימר הספציפי הזה מחברים. ועד שתגיע החופשה המיוחלת, הציפיות בשמיים. חלק מחוויית הצימר שכלולה במחיר היא ההבטחה שנזכה לכמה שעות או כמה לילות של שקט ושלווה. רק תנו לנו לשים את הראש על מצעים מפנקים בבקתה קטנה, לטבול בג'קוזי חמים וליהנות מנוף ירוק או מדברי ומארוחת בוקר שמחכה לנו מחוץ לדלת. פשוט.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שבעלי הצימרים לא יעלו על הדעת להפר את החוזה הבלתי כתוב איתנו. זה הביזנס שלהם, זה העסק הקטן שהקימו בדרך כלל במו ידיהם. הם פותחים את דלתות בית העסק הקטן והחמים שלהם שבו החליטו לארח אותנו. נכון, האירוח הוא לא בחינם, והמחירים לא תמיד זולים, אבל זה הבייבי שלהם שאנחנו נכנסים לתוכו.

לי אברמוביץ'
צילום: צילום פרטי צוות חדשות 12

יצאנו עם תחושה שהמעקב אחר הניקיון של הצימרים אמור להיותת קל יותר; מדובר ברוב המקרים במספר קטן של חדרים וגם תחלופת אורחים גבוהה מסוף השבוע לאמצעו מאפשרת בדרך כלל תחזוקה שוטפת די פשוטה. תחושת ה"סמוך" מעולם לא הייתה מוצדקת יותר - לפחות כך חשבתי לתומי. מצד שני, ענף הצימרים תמיד בטלטלה, צימרים רבים בקשיים כלכליים הוא פחות מפוקח, המערך פחות מוסדר ויותר משפחתי. לעיתים יש מנקה, לעיתים זה בעל הצימר, תלוי ברווחים ובתפוסה.

אזרנו אומץ ויצאנו שוב למסע זהיר ומדויק, התחלנו הכל מההתחלה עם דפיקות לב מואצות. מצוידים שוב בתרסיס ובפנס ועוד כמה מצלמות ומצלמות נסתרות, יצאנו צוות חדשות 12 - הצלמים רועי קסטרו ואוהד איטח, המפיקים רוני לוין ויעקב הרשקוביץ, התחקירניות דליה קליניאן וים גרמן ואני לבדוק שורה ארוכה של צימרים ברחבי הארץ. בדקנו צימרים בצפון, בירושלים, בדרום מהנגישים יותר ועד ליוקרתיים ביותר. הכי יוקרתיים שאפשר. במשך שלושה שבועות של צילומים הווייז משתגע מכל הכתובות החדשות של הישובים המרוחקים עם השמות הקסומים של הצימרים שתמיד חלמתי להגיע אליהם. ספוילר - עכשיו קצת פחות. ערבים ארוכים של ריסוסים ובדיקות, ומעט מדי שעות שינה והתפנקות בצימרים.

לי אברמוביץ'
צילום: צילום פרטי צוות חדשות 12

לאורך הדרך היו לא מעט שאלות שליוו אותנו; אחרי שכולם ראו את תחקיר המלונות, איך נעשה בדיקה באותה השיטה מבלי שעולים עלינו? איך נהיה הכי הוגנים שאפשר כלפי בעלי הצימרים שבניגוד למלונות הם עסקים קטנים ומשפחתיים, ובכל זאת נבדוק אותם? כל זה הפך את המסע הזה גם מורכב מבחינה לוגיסטית, וגם מבחינה רגשית. איך להסתנן בלי שיראו אותי בעלי הבית? לצימר אחד נכנסתי שכובה במושב האחורי, החלפתי מעילים עם דליה התחקירנית ונכנסתי כאילו אני היא. הייתה גם הפעם ההיא שהדלקנו את האור האולטרה סגול והתחלנו לצלם, ואז בעלת הצימר הציעה לנו עוגיות מהחלון הסמוך. הרבה פחות נעים להעמיד למבחן את בעלי הצימרים, אבל גם יותר מאכזב לחזור לצימר שלא ניקו אותו, בטח כזה שבעל הצימר התגאה בפנינו שהוא מנקה בעצמו.

התוצאות בשבוע הבא ב"מהדורה המרכזית".