אשלי וקסמן בקשי יושבת על כיסא השופטים הגבוה, העיניים ממוקדות, הראש נוטה קצת הצידה, חיוכה השובב ממתיק סוד. המתמודדים הגישו סרטון בן כמה דקות המציג את מוצר האיפור שמייצג אותם, אבל לצורך המשימה נבחנות רק עשרים השניות הראשונות, מה שאומר שהביוטרים הצעירים בקושי מספיקים להגיד את שמם המלא לפני שהסרטון נעצר. בכל מקרה, זאת המשימה. חלק הספיקו לדחוס יותר מילים לשניות היקרות, אחדים אפילו הספיקו לשלוף את האייליינר שמייצג אותם יותר מכל, אבל לעין הבלתי מזוינת כל ההתחלות הקטועות ייראו פחות או יותר דבר. לעין הבלתי מזוינת אמרנו, לא לעינה הבוחנת של אשלי וקסמן בקשי.

השופט הקבוע השני, הבחור הקופצני שעושה את החולצות עם המשפטים המתחכמים (נוותר על אזכור המותג, אתם יודעים על מי אני מדבר) חווה את דעתו, כך גם השופטת האורחת שלי גפני. ניכר שהמנחה אנה ארונוב, שלבשה חליפת תכלת ונראתה כמו מאפיונר גנדרן בסרט מצויר, התרגשה מאוד מהקטע הקצר. אבל עם כל הכבוד לשאר חברי הפאנל, כולם מחכים למוצא פיה של אשלי וקסמן בקשי, כוהנת הביוטי הגדולה של ישראל, כך סיפרו לי כמה דקות קודם לכן. שמעתי את שמה של וקסמן בקשי בחיי, לא ידעתי מי זאת ובמה בדיוק היא עוסקת. עכשיו, כשנחשפתי למרום מעמדה בעולם הביוטריות, וצפיתי בה מעירה על שברירי סרטונים במומחיות אין קץ, רק מחשבה אחת עברה במוחי - כמה מעט אדם צריך לעשות, ללמוד ולהבין כדי להיחשב לאוטוריטה בימינו.

סבבה, אני לא מזלזל, יוטיובר זה אמנות, איפור זה אמנות, להוריד את הזבל זה אמנות. תקראו למה שאתם רוצים אמנות. אבל אם אתם רוצים שנבחן את הביוטריות כאמנות, חייבים להודות שהיא בסיסית למדי. נחזור להתחלה, ביוטרית, למי שכמוני לא היה סגור על הטרמינולגיה, זאת אושיית רשתות חברתיות שעוסקת באיפור וטיפוח, במקרה של "הביוטריות" נראה שההתמקדות היא באיפור. סרטוני איפור וטיפוח הם כמובן סוגה מצליחה ואהובה, כפי שאשתי ניסתה שוב ושוב להסביר לי במהלך הצפייה. האם זה הופך אותה לאמנות הראויה לריאליטי תחרותי כמו בישול ועיצוב אופנה? בואו נגיד שהמנצחת בפרק הראשון, בתו האנרגטית של רוני מאנה, זכתה במקום הראשון כי שילבה בסרטון אפקט סאונד פשוט אחד ואפילו הספיקה להחליף זווית (הישג שמאוד הרשים את וקסמן בקשי). 

המודחת הראשונה הייתה ביוטרית צעירה עם רעמת תלתלים מפוארת בסגנון "ולדרמה" (על שם הכדורגלן הקולומביאני הזכור). השופטים כמובן התרשמו מאוד מהרעמה, אבל לא הרגישו שהצליחה לעמוד בציפיות הגבוהות שיצרו התלתלים. כל הטקסים הרגילים של ריאליטי תחרותי-יצירתי התקיימו כסדרם: השופטים בחנו והתייעצו, מתמודדים המתינו במתח בזמן שחבריהם קיבלו את הכרטיס לשלב הבא. הכל דפק כמו שעון אבל משהו עדיין הרגיש חסר. בתכניות מסוג זה, גם אם לא מדובר באמנות גבוהה, אתה מצפה לקבל מלאכה מרשימה, מעוררת התפעלות, יכולות טכניות ויצירתיות, משהו שיבהיר לנו שאת מה שהמתמודדים עושים על המסך, אנחנו בבית לא היינו מצליחים לעשות. את זה לא קיבלנו בפרק הראשון וספק גדול אם נקבל בהמשך. 

אפשר להניח שהמשימות הבאות יחזרו על שילוב כלשהו של איפור ויצירת סרטונים (אולי בהמשך ישתלבו גם תמונות וטקסט, מי יודע, השמיים הם הגבול), ולא ברור עד כמה מגוון המשימות יצדיק את המשך הצפייה. בהיעדר עניין תחרותי אמיתי, יוצרי התכנית ליהקו גלריה מגוונת במיוחד של מתמודדים: צעירה חרדית מעודכנת; דראג קווין דתי שעלה מברזיל; רומי פובנצ'לו - דוגמנית ממוצא איטלקי שעברה שלב בזכות יופייה, עם ההבהרה שהיא תידרש גם לפתח אופי בהמשך; בחורה בשם שאנטי עם פוני שחור וישר כמו סרגל; והפייבוריט האישי שלי: גרמן שבצ'נקו, נפש של עורך מגזין נשים משנות ה-60 בגוף של ילדון רוסי שגדל על ריקודים סלוניים, בחור צעיר שמתפקע מביטחון עצמי אבל נטול כל כשרון נראה לעין, או בקיצור, המועמד המושלם להיות הביוטר הבא של ישראל.

"הביוטריות", הוט בידור. ימי ב' ו-ד' ב-19:30