"רצח בחווה הלבנה" נפתחת בהצהרה: "מבוסס על סיפור אמיתי". סרטים וסדרות שמבוססים על החיים עצמם תמיד משכו קהלים, ולאחרונה, אחרי שיא ז'אנר הפשע האמיתי, נראה שז'אנר המבוסס-על-סיפור-אמיתי נמצא באחת מתקופותיו הטובות ביותר. אבל עבור כותב שורות אלה, מדובר בצירוף מילים די מרתיע. כשיצירה מודיעה לי שהיא לקוחה מהחיים האמיתיים, נדמה שהיא מבקשת ממני לסלוח לה על כל רגע בו היא מאבדת עניין או גובה, בגלל שככה זה היה באמת. כאילו עליי להריע לה ולו רק מתוקף העובדה שהיא מביאה היסטוריה אמיתית למסך. מה לעשות, גם דמויות בדיוניות יכולות לרגש אותי.
דרמת הפשע הבריטית - שמגיעה ל-yes יותר משנה וחצי אחרי שעלתה מעבר לים - מספרת סיפור אמיתי מהסוג שאם הייתי שומע ברדיו הייתי מעביר תחנה: משפחה שלמה נרצחה. סבא, סבתא, אמא ושני ילדיה נמצאו ירויים למוות, כשלמשטרה יש יסוד סביר להאמין שהאמא הצעירה והיפה ירתה בכולם, כולל בניה התאומים, ואז בעצמה. האמא היא שילה, דוגמנית לשעבר שהתמודדה עם קשיים נפשיים לאורך שנים, ולכן קל למשטרה לפטור את זה כמקרה של רצח והתאבדות, אבל בלש פיקח ובת דודה חשדנית שמים לב שזה פתרון קל מדי. ולו רק בגלל שקשה להאמין ששילה העדינה והשברירית תפגע בילדיה באיזושהי דרך.
יש לנו עיירה פסטורלית, מקרה רצח מזעזע, בלש שמסרב לציית בעיוורון לפקודות ובן משפחה אחד שנראה קצת יותר מדי מרוצה מכל הסיטואציה - אז "רצח בחווה הלבנה" אינה סדרה חדשנית בשום צורה. זה לא בהכרח דבר רע, בין השאר בגלל שלא תמיד צריך לראות את הגלגל מומצא מחדש. זו סדרה נאה ביותר על טרגדיה משפחתית, והאנשים שמנסים להביא צדק למי שגרמו לה, וזה מספיק. קשה להפסיק לצפות בה אחרי פרק אחד, וזאת למרות שמההתחלה די פשוט להבין מי הרוצח - כשהסדרה לא מתנהגת כאילו היא רוצה שיהיה ספק בכך.
חשוב להתעכב על הנקודה הזאת, כי כתעלומת רצח, "רצח בחווה הלבנה" די מעניינת: זהות הרוצח (לפחות לפי שלושת הפרקים הראשונים) כל כך ברורה, שנראה שלא דחוף לה להשאיר אותנו במתח לגבי שאלת ה"מי" אלא יותר לגבי שאלת ה"מתי" וה"איך" - איך יתפסו את הרוצח הזה, שמהלך ברחבי העיירה עם דם על הידיים ועושה הכל מלבד לפצוח בנאמבר מוזיקלי שכותרתו "רצחתי את כולם אנד איי לייקד איט"? ומתי זה יקרה? והאם יש עוד משהו שאנחנו מפספסים? (חשוב לציין שהאמור נכתב לפני צפייה בסוף הסדרה, ובלי ידיעה מוקדמת על המקרה האמיתי. יכול להיות שאני טועה. יפתיע אותי מאוד אם אני טועה).
השחקנים כולם עושים עבודה מצוינת, גם אם היא לא יוצאת מגדר הרגיל. אחת ההופעות הבולטות היא של פרדי פוקס, בתפקיד בן המשפחה היחיד שנותר מרצח משפחת במבר, שאכן מראה קצת יותר אנרגטיות בהופעה שלו משאר חברי הקאסט. זה לא לגנותם: הסדרה מקפידה להיות כמה שיותר עניינית ומאופקת, גם בצילום הנאה והסטטי ברובו, וגם בהופעות השחקנים, שנמנעים מהיסטריה ומלודרמטיות. וכשמדובר בסיפור שהאירוע המחולל שלו הוא מות משפחה שלמה כולל שני ילדים בני 6, האיפוק הזה עובד לטובתה. מעבר לזה, מי שהגיע לכאן כי ציפה לאיחוד חגיגי (ככל שאפשר) של כוכבי "משחקי הכס", צפוי להתאכזב. ישנו תפקיד אחד משמעותי למארק אדי (רוברט באראתיאון), שמגלם את הבלש המרדן סטן, והוא עושה אותו מצוין. ג'מה ווילן (יארה גרייג'וי, בשביל המעורים בווסטרוז ותושביה) עושה עבודה לא רעה בתפקיד בת הדודה הבולשת של המשפחה, אבל רק בפרק השלישי אלפי אלן הנאה (ת'יאון גרייג'וי, אחיה) מראה את פניו, בתפקיד חביב ומחשיד שאולי יבהיר את חשיבותו במחצית השנייה של הסדרה. שלושת אלה לא חולקים מספיק סצנות ביחד בשביל שהנוסטלגיה תתעורר עבור המעריצים של האפוס ההוא.
לרעתה של "רצח בחווה הלבנה", נזקפת העובדה שכבר ראינו את הסדרה הזאת. כשלא קראו לה "רצח בחווה הלבנה", קראו לה "ברודצ'רץ'". ופורמט העיירה הקטנה והרצח הנורא לא בא רק במבטא בריטי. "חפצים חדים" ב-2018, "הסודות של איסטאון" ממש השנה, אפילו "טווין פיקס" בת ה-30: כולן סדרות שמספרות בגדול את אותו הסיפור. זה לא אומר שהיא לא סדרה טובה כמו שפשוט עשו אותה קודם, לפניה. וזה קצת משנה, כי ברוב המקרים זה היה יותר נועז, מרגש וחכם ממה שיש ל"רצח בחווה הלבנה" להציע. היא לא גרועה במיוחד - מה שהיא עושה נעשה היטב - אבל יש כמוה לא מעט, והן פשוט טובות יותר.
"רצח בחווה הלבנה" מתרחשת ב-1985, כך שהסיפור שהיא מתארת התרחש לפני שקייט וינסלט ניסתה לחשוף את הסודות של איסטאון, ואפילו לפני שהסוכן דייל קופר הסתובב ברחבי טווין פיקס במטרה לגלות מי רצח את לורה פאלמר. ובכל זאת, נראה שהיה אפשר למצוא דרך קצת יותר מקורית לספר את הסיפור הזה, שכנראה הסעיר את תושבי אנגליה בזמן אמת. את צופי הטלוויזיה הוא עומד להסעיר קצת פחות.