נתחיל מווידוי – מאז שאני זוכר את עצמי אני איש של מסיבות, אבל אף פעם לא הייתי איש של טראנס. אני מוצא את עצמי מתחבר למעט שירים בז'אנר, וגם הם כאלה שקורצים למיינסטרים, ואני אחד כזה שמעדיף את המסיבות שלו בקלאב מאשר בטבע. עם זאת, תמיד כיבדתי והערצתי את סצנת הטראנס, קודם כל על הכבוד הגדול שהיא מביאה לישראל בעולם – אבל גם בגלל הערכים של אחדות, סובלנות וחופש שהפכו אותה לסיפור הצלחה כזה גדול.
"להיות עם חופשי", סדרה תיעודית חדשה שעלתה היום (חמישי) ל-VOD של yes ותשודר ב-yes דוקו בשבוע הבא (ראשון-שלישי, 22:30), עוקבת אחרי סצנת הטראנס בישראל, שהפכה לאחת ממעצמות הטראנס הגדולות בעולם, ובמקביל מוצאת את עצמה במלחמה תמידית מול המדינה ומוסדותיה – שפשוט לא מוכנים להשלים עם קיומה.
הסדרה מתפרסת על שלושה פרקים שמסקרים את ההיסטוריה של הטראנס בישראל: מאבני היסוד שהונחו כאן בשנות ה-80, המסיבות הראשונות ועליית הז'אנר; דרך התפוצצות הז'אנר בשנות ה-90, התנכלות המדינה והמשטרה לסצנה, שהובילה להפגנת ענק בכיכר רבין; ועד למחאת "תנו לרקוד בשקט" שהחלה בקיץ 2019, ונגדעה בגלל נגיף אחד, שטרף את כל הקלפים ושינה את המציאות של כולנו.
את הסדרה ביים רועי פינצי, חבר בשבט הטראנס הישראלי שגייס 259 אלף שקלים בהדסטארט כדי לממן את מה שהחל כסרט עצמאי - והפך לסדרה בשלושה חלקים בגוף שידור גדול. פינצי באמת ובתמים אוהב ומכיר את הסצנה, וזה מתבטא קודם כל בבחירת האנשים שמתראיינים לסדרה. פינצי השכיל לבחור מרואיינים שהם לא רק אנשי מפתח בטראנס, אלא כאלה שמתגלים כמרואיינים טלוויזיוניים מרתקים.
מעל כולם בולטים ראג'ה ראם האוסטרלי, שנחשב לאבי הטראנס בעולם ומסביר בדרכו הפילוסופית על הז'אנר ועל איך הפכה ישראל לאחת המדינות הכי חשובות ומצליחות בסצנה; ואשר חביב, מעמודי התווך של הסצנה בארץ והאיש שהוביל להתקוממות השבט אל מול הבריונות של המשטרה.
איפה האופוזיציה?
פינצי כמובן לא מתעלם מהפיל שבחדר – הקשר בין טראנס לסמים, שהיה ועודנו הקלף של הממסד להתנגחות בסצנה ולחוסר התמיכה בציבור הרחב. הטיפול בנושא הזה מתגלה כאחד היפים בסרט, שכן הבמאי מצליח להסביר באופן מרתק למה התפיסה של המשטרה, גם בשנות ה-90 וגם כיום היא מוטעית, אבל באותה נשימה להסתכל לסצנה בעיניים ולדבר על האחריות של מארגני הפסטיבלים לבריאות המבלים ועל החלק שלהם במוות של בליינים בשנים האחרונות.
על כל אלה, פינצי משכיל לספר בהקשר הרחב יותר של תהליכים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים במדינה – מימי הפיגועים הקשים בשנות ה-90 והשבר שהגיע עם רצח ראש הממשלה יצחק רבין, דרך אסון ערד וההשפעה האדירה שלו על האפשרות לקיים מסיבות טראנס ועד למבול ההפגנות ב-2019, ביניהן כמובן גם מחאת "תנו לרקוד בשקט".
הבעיה הגדולה של "להיות עם חופשי" היא שאין בו בכלל צד אופוזיציוני. נכון, הסרט מעלה שאלות מאוד מעניינות ויודע להסתכל גם בצורה ביקורתית על הסצנה, אבל כל המרואיינים בו הם חלק מסצנת הטראנס, שהצד השני בסיפור – לא מושמע בכלל (תגובות בסיום פרק זה לא להשמיע צד נוסף).