כשמריצים חיפוש על ג'פרי אפשטיין בטוויטר, מתגלה תמונה מעניינת. בסבך הקטטות הפוליטיות האלימות והרפטטיביות שאפשר למצוא ברשת החברתית בימים כתיקונם, הימנים מקשרים את אפשטיין לאהוד ברק  (שנטען כי היה בקשרים עם אפשטיין), והשמאלנים מקשרים את אפשטיין לימין, כי אלן דרשוביץ - משפטן מפורסם ותומך ביבי - מואשם בכך שאנס מספר פעמים את אחת משפחות המין של אפשטיין.

לא ראיתי תגובות של אנשי מרכז, או שמאל-מרכז, אבל מתברר שאפשטיין היה גם חבר ממש טוב של קלינטון. מה שבטוח זה שכיום איש לא מעוניין באפשטיין במחנה שלו, אבל שאפשטיין היה בכל אחד מהם. אין טעם לגלגל את גופתו ימינה או שמאלה כי בכל מקום שהיו בו גברים עשירים וחזקים, אפשטיין היה גם.

"עושר מחריד" - הסדרה החדשה על פרשת אפשטיין בנטפליקס - חושפת אותנו לאפשטיין דרך סיפורי הקטינות שניצל, כיום נשים בנות שלושים או פחות, שמתארות דרך פעולה זהה לחלוטין – הן הגיעו אליו כי שמעו בבית הספר על זקן שמשלם מאתיים דולר בשביל עיסוי. הוא המתין להן על מיטת מסאז', לפעמים הייתה איתו עוד חברה קטינה ולעתים גם גיליין מקסוול, שותפתו לחיים וחלק מהזמן גם לאינוסים. בשלב מסוים החברה/גיליין עזבו את החדר והן נאנסו, ולאחר מכן קיבלו מאתיים דולר. חלקן הפכו לסייעניות שלו, שגייסו נערות נוספות לכדי תרמית פירמידה של אונס קטינות, וחלקן חזרו אחרי זה שוב בעצמן. למה? כי זאת הדינמיקה של קורבנות מין, במיוחד אלו שאפשטיין ידע לבחור: ילדות שכבר עברו אונס או התעללות או הגיעו מבתים קשים, כאלו שלא הייתה להן רשת תמיכה משפחתית, חברתית וכלכלית. 

האפיון הזה של הנערות מזכיר מעט את פרשת "משחקי חברה" של אייל גולן, והאמת שיש לא מעט קווי דמיון, גם בשימוש בנערות כ"טובות" לחברים. כמובן שפרשת אפשטיין גדולה פי מאה או פי אלף והרבה יותר מושחתת ומפחידה, אבל כנראה שבסוף היסודות תמיד זהים: יש צד חזק, עשיר ומפורסם, ויש צד חלש, מוחלש ומנוצל, ובאמצע נוצר סוג של מפעל.

לרגעים "עושר מחריד" מרגישה מעט מציצנית וצהובה. קצת כמו סדרה של ערוץ E! על מפורסמים שגרים בבתים גדולים על הים (המעברונים: צילומי רחפן של בתי עשירים בפלורידה וגלים מתנפצים על החוף), רק עם תיאורי אונס. אבל למרות זאת, הסדרה לא מרגישה נצלנית כי היא ממוקדת מאוד בשורדות, בנערות, מביאה את הסיפורים שלהן ואת ההתמודדות שלהן, ומעניקה להן קול ופנים. אין גלוריפיקציה לעושר ולחיים של אפשטיין. המצלמות, ואנחנו, תמיד בצד של הנשים. הסדרה עלולה להיות טריגרית, בכל זאת מדובר בעשרות סיפורי תקיפה מינית, אבל למתלבטים אפשר לומר בזהירות שמי ששרד את "לעזוב את נוורלנד" ואת הדוקו על אר. קלי ככל הנראה כבר מחוסן. 

ארבעת הפרקים האלו שווים צפייה לא רק בגלל שהם מארגנים לנו את המידע הקיים גם כך, אלא גם חושפים באופן בהיר איך אפשטיין היה יכול להיכנס לכלא כבר ב-2008, אבל בעזרת הכוח, הכסף וההשפעה הרבים שלו כופף את מערכת המשפט האמריקאית ושוחרר לעוד עשור של התעללות מינית בנערות. הפרק הרביעי מוקדש להתאבדותו של אפשטיין ולהתמודדות של הנשים שעברו גיהנום, גם מידיו וגם ממערכת המשפט, ומרגישות שבהתאבדותו הוא גזל מהן סופית את הסיכוי לקבל צדק.

אבל למרות שהסדרה שווה צפייה, עדיין אי אפשר להגדיר אותה כטובה. בעיקר בגלל הקוטן שלה (ארבעה פרקים בני שעה), יש בה משהו צר מדי. בניגוד לסדרות הדוקו הרגילות של נטפליקס, שתמיד ארוכות ומרוחות מדי, היא דווקא מרגישה קצרה יתר על המידה, קצה הקרחון. כזאת שפורשת את המידע הקיים ועושה את זה באופן בהיר, מעניין וחשוב, אבל לא חופרת מספיק פנימה.

"עושר מחריד" לא מנסה להבין באמת את דמותו של אפשטיין, את ילדותו, את עברו. הוא התעשר בעקבות יחסיו העסקיים עם המליארדר היהודי לזלי וקסנר, ויש רמיזות לכך שהייתה ביניהם מערכת יחסים מינית, אבל הסדרה לא מרחיבה בעניין. היא גם לא מרחיבה לגבי יחסיו הקרובים עם טראמפ ועם עוד רבים וחזקים. ככל הנראה יש לכך מספיק סיבות משפטיות, אבל התוצאה מרגישה מעט מצומצמת. הדמות המעניינת האמיתית בפרשה היא בכלל גיליאן מקסוול, יד ימינו ובת הזוג שלו בחלק מהשנים, שסייעה לו בגיוס נערות ומואשמת שמדי פעם השתתפה באופן פעיל בניצול המיני שלהן, וגם עליה אנחנו בקושי מקבלים מידע.

תחושת החסר הזאת נורא מדכאת, כי אנחנו מרגישים בסיום הסדרה שנחשפנו לתמונה מאוד חלקית, שהאופל עוד עמוק ואין לנו דרך לרדת לשורשיו בלי להכנס לסבך תאוריות קונספירציה שרק יבלבלו אותנו יותר. הסדרה ארגנה לנו את המידע הקיים, אבל לא הוסיפה עליו חקירה עיתונאית אמיתית. התוצאה עדיין חשובה, אבל לא חרוצה.

והיא גם די מדכאת. כי אין פסגה שאפשטיין לא פיזר בה את הסטיות שלו, וכל כך הרבה התפלשו בטינופת הזאת בשמחה, וגם אלו שלא - בחרו להעלים עין. אמנם כמעט כל העדויות נקברו יחד עם אפשטיין, וחבל, אבל מה שנשאר איתנו זאת הידיעה שאנשים עם כסף, רבים מהם, יקנו כל מה שהם יכולים, כולל בני אדם. שהם ירגישו שעבורם אין חוק או מוסר, שאין סטייה שאי אפשר לממש. שכל דבר מגעיל והרסני ומחרב גוף ונפש שאתם מדמיינים שאפשר לעולל לחסרי ישע, התרחש, מתרחש ויתרחש.