זה לא יכול להיות סמלי יותר מזה: את בכורת העונה השנייה של "רפאליס", הדוקו-ריאליטי על משפחת רפאלי מבית HOT, מעבירים האבא רפי והבן דור בהגבהת החומה שמקיפה את החווילה בהוד השרון. כי אם גם ככה הוצמדה לרפאליס תווית השבעים והמנותקים - אחרי שחוזקה בראש ובראשונה על ידם, מאז ועד היום - למה לא לרכוב על זה עד הסוף? הם ימשיכו להתבודד, ואתם תמשיכו לנסות להציץ דרך החרכים שבגדר.
"רפאליס", מסדרות הדוקו-ריאליטי המשפחתיות היותר מושקעות ומתגמלות שיש בישראל, אמורה לחסוך את פעולת הצצה ולהכניס את הצופים הביתה מהשער הקדמי. אבל כשכל כך הרבה קטעים בה מאולצים, וכשבר אפילו לא חושפת את בעלה וילדיה - אבל כן "פותחת העונה לראשונה את דלתות ביתה הפרטי", טוב שלא ביקשה שהעם יודה לה על פרויקט שנכנסה אליו מרצונה - הרגש היחיד שמתעורר בצפייה הוא אותה אהבה-שנאה מוכרת. ציפי, רפי, בר, דור ואון רפאלי הם חמישה גוונים של ניתוק, אם כי חלקם כן מצליחים לנתב את ההשתתפות בריאליטי למגמות יחסיות של נגישות.
בסוף העונה הראשונה של "רפאליס" נוצרה משוואה די ברורה: רפי ואון יצאו מופסדים ממנה, הראשון בגלל אמירות והתנהגויות לא נעימות והשני בגלל הרושם שעוד לא התבגר רשמית. בר ודור דווקא הרוויחו מזמן מסך בוגר ומרשים, ואם המשפחה ציפי יצאה נשכרת יותר מכולם - כי בימים שאחרי השחרור מהכלא, "רפאליס" הייתה בדיוק מה שנדרש לשיפוץ תדמיתה הרעועה. כל המגמות הללו נמשכות גם העונה, כשבמקרה של ציפי ניכר הרצון להשאיר את הפרק הפלילי מאחוריה אחת ולתמיד. היא "לא זוכרת את זה אפילו", לדבריה. מה שתגידי.
אומנם קשה לנתק את הניתוק גם מהרגעים היותר אותנטיים של "רפאליס", אבל לזכותם ייאמר שהם כן מצליחים להפוך אותם למעניינים ומפתיעים. ציפי חושפת את פצע היחסים עם אמה, בני המשפחה מטנפים על הסוכן של און, רפי מניח את היד על החזה של אשתו (לא דבר שרואים הרבה בטלוויזיה הישראלית השמרנית) ובר עושה שיימינג למותג ההלבשה התחתונה בפרסומה שהכניס לצילומים שלה איש יח"צ ללא תיאום. כל אלה ורבים אחרים הם מה שהופך את "רפאליס" לדוקו-ריאליטי בעל ערך מוסף ממשי עבור הסקרנים, והעובדה שכל העונה צולמה ונערכה לפני המלחמה רק מועילה לו. הרי אם הרפאליס מוציאים מהדעת בשגרה, הדבר האחרון שמישהו זקוק לו זה ביקור מאולץ שלהם בשדרות.