הידיעה על הליהוק של רותי ברודו לעונה השניה של "יס מן" קצת הפתיעה. כלומר, פורמט דוקו-ריאליטי סטייל "מחוברים", שבו חנוך דאום מתיימר לסדר את החורבה שהיא חיי המשתתפים? למה היא צריכה את זה? היא פאקינג רותי ברודו, אם מישהו יסדר משהו בעולם זאת היא. ובכלל, מה יהיה עם החשיפה המוגזמת? איפה שלא תזרקו אבן תצוץ מתחתיה רותי ברודו.
זו, כמובן, הייתה טעות. לא ברור למה ברודו הסכימה להשתתף ב"יס מן" (שמשודרת ב-yes בימים ראשון-שלישי), זה בטח קשור למחיר הכלכלי שגבתה הקורונה מעולם המסעדנות וגם סתם כי היא אוהבת להיות בטלוויזיה, אבל מהשנייה הראשונה שלה על המסך - ברור שזאת הייתה החלטה נכונה. כאילו, בשבילנו. חשיפת יתר או לא, הנוכחות של ברודו פשוט עובדת, תמיד. היא פצצת כריזמה, דרקולה של כנות, מכשפה של אמת ואדם שמתחשק לך לחבק אבל אתה גם קצת מפחד ממנו. וכן, גם כאן מככבת הבחירה של ברודו לא לעשות ילדים. היא מעמיקה את הדיאלוג הפנימי והמורכב שלה עם ההחלטה הזאת, וזה מרתק.
וזאת לא רק היא, "יס מן 2" כיפית לאללה. מסוג התכניות שמגיעים אליהן סקפטיים ואז מגלים שעברו שישה פרקים. מלבד ברודו, מככבים שם גם הזמרת דיקלה, אביבית בר זוהר בהופעה כובשת לב, כתב הבידור של "ישראל היום", ערן סויסה, שעושה רושם אינטליגנטי וחשוף, ומלך זילברשלג - אושיית רשת חרדית ובן הזוג של אלונה סער שמביא איתו את העולם החסידי המעניין. חנוך דאום מנווט בין המשתתפים באופן שמזכיר לנו שגם כדמות שולית הוא הברקה טלוויזיונית.
דאום מוציא את המשתתפים למשימות שלכולן הם מחויבים להסכים - בפרקים הראשונים ברודו נשלחת לחדש קשר עם חברת עבר ובר זוהר נשלחת לקבוצת מיקוד על עצמה שבה היא מגלה, לתדהמתה, מה אנשים חושבים עליה. סויסה נשלח לעימות עם מושא הסיקור הרכילאי שהיא אילנית לוי ומלך זילברשלג נשלח לשידוכים עם נערות חרדיות שאין לו שום עניין בהן. בניגוד ל"מחוברים", אין כאן יומרה לתיעוד עצמי חשוף של החיים. יש כאן פורמט, משימות, בעיות מוגדרות ויעדים. בשני הפורמטים יש יד מכוונת, פשוט ב"מחוברים" היא מוסווית וב"יס מן" היא בילט אין.
אבל הפורמט עצמו לא באמת משנה, התכניות האלו קמות ונופלות על המשתתפים, ול"יס מן" הצליח. הפרקים הראשונים מספקים לא מעט רגעים יפים. בין אם זו ברודו שמגלה שהיא בעצם נורא דומה לאביבית בר זוהר, או תימת מערכות היחסים הסמי-מתעללות עם גברים תובעניים ודכאניים, שנבנית דרך היחסים של דיקלה עם רוני בראון ורותי עם מתי ברודו. גם אמא של מלך זילברשלג, שנחושה לשתול את בנה מתחת לחופה ויהי מה אבל גם מקבלת אותו לחלוטין כעוף מוזר בעולם החרדי, מסתמנת כדמות משנה כיפית - כמו גם יחסי האהבה-שנאה המתוקים שנבנים בין בר זוהר לדאום.
שאלת הילודה (מבין הנשים המשתתפות, לשתיים אין ילדים ולאחת יש ילדה יחידה בפונדקאות) שעולה שוב ושוב מזמנת עיסוק בנושא שישראלים (אוקיי, ישראליות) לא עוצרים אפילו לרגע לחשוב עליו. ההצגה הזאת של מודלים אחרים, ההצבה של ההורות כשאלה שלגיטימי לשאול ולא כצו ביולוגי מובן מאליו שכולם פועלים לפיו, תוך פירוק של נושאים כמו תחושת החמצה והטעם לחיים ללא ילדים, מסתמנת כמעמיקה ומעניינת.
החוזק העיקרי של "יס מן" טמון בכך שהיא מעניקה את התחושה שלמרות הפורמט המהונדס והמלאכותי, זו תכנית שבאמת אוהבת את המשתתפים שלה. יש בזה משהו הולסומי ויפה, ריאליטי לא אכזרי זה לא דבר מובן מאליו. היא לא לועגת לדמויות, לא מדגישה את הפגמים שלהן, לא מנסה להוציא מהן כותרת נורא גדולה. היא לא דורסת את המשתתפים בשביל התוכן והמבט עליהם חומל ואוהב באופן שגורם, גם לצופה, להיות אוטומטית בעדם.