המדע עוד לא מצא - ואם מצא, סורי, לא הפך את זה לנגיש מספיק בוויקיפדיה - מונח ראוי להיפוכה המוחלט של סינרגיה. אתם יודעים, מהמצבים בהם כל התנאים מושלמים וכל הנתונים לטובתך, אבל התוצאה הסופית איננה טובה. אז זהו, ככה זה גם עם "אזהרת מסע" - דרמת המתח החדשה מבית הוט, שהופקה בשיתוף פעולה עם נטפליקס וערוץ TV2 הנורווגי. במרכז פרקיה של הסדרה ניצבת עלילת חטיפה וניסיונות מקח ושחרור, המתפרשים על פני מדינות שונות. וכיוון שמדובר בסדרת טלוויזיה, "אזהרת מסע" לא מסתפקת בכלים העלילתיים האלה וטווה רשת סבוכה של קשרים חבריים, רומנטיים ומשפחתיים בין קרוביהם של החטופים, ובראשם אלכס, אמה של פיה, שהכירה את אריק - שר המודיעין הישראלי ומועמד פוטנציאלי לראשות הממשלה - אי אז לפני שנים רבות, כשהשניים עבדו יחד על רקע חתימת הסכמי אוסלו.
שלא במפתיע, "אזהרת מסע" נראית מעולה. 'אקשן' אמנם איננה הז'אנר הראשון שהסדרה נענית לו, אבל הפעולה שבה - מהחטיפה האלימה בסיני, עבור בביקורים בכלא הנורווגי ועד לנסיונות ההימלטות של פיה - נראית נהדר. היא מצולמת היטב, מעוצבת היטב, מוארת היטב וניכר שנעשתה בה עבודה טכנית טובה מאוד. גם שחקני "אזהרת מסע" עושים, בגדול, עבודה טובה. עמוס תמם אמנם נותן פה משהו כמו 75% מהכריזמה שאנחנו יודעים שיש לו ורותם אבוהב כמעט בלתי מורגשת (וזה עוד לפני שאמרנו אפילו מילה על כך שוורד פלדמן לוהקה לתפקיד אמו של דניאל ליטמן החטוף, למרות שבין השניים מפרידות פחות מ-9 שנים) - אבל אף אחד לא מביך לצפייה, ושחקני הקאסט הנורווגי, בהובלת אנקה פון דר-ליפה בתפקיד אלכס, טובים מאוד. אבל זהו. כלומר, כשמנתקים את "אזהרת מסע" מהתקציב הנדיב שניתן לה ומשקיעים גם מחשבה מינימלית במה שקורה בה - מתגלה רצף ארוך של בעיות.
ראשית, וזה אולי עניין של מצב רוח ציבורי ופחות בעיה אינטגרלית של "אזהרת מסע", נראה שז'אנר החטופים הלבנים האומללים ושוביהם - כמעט תמיד ערבים, שמוצגים תכופות כְרשעים גמורים - מיצה את עצמו אלף פעם. ונראה שלא סתם ניתן לסדרה השם הגנרי "Abducted", חטופים, באנגלית, כי כמו "חטופים" גם "אזהרת מסע" מתרחשת בטריטוריה אקזוטית בה כל הנשים קצת כנועות וכל הגברים חסונים וחסינים לרגש: 2010. כלומר, "אזהרת מסע" מתרחשת אמנם בהווה, אבל נראית בת עשר לפחות מבחינה סיפורית. היא מציבה טוב מוחלט מול רוע גמור, אזרחים אירופאיים טובי לב מול חוטפים אלימים ונטולי אנושיות, נאורות וטכנולוגיה (שימו לב, למשל, לחדר המלחמה מרובה המל"טים שצה"ל נעזרו בו בסדרה) לעומת חורבות אפלות (למשל, בניסיון השכנוע של אלכס וליילה בעזה) - ערכים מנוגדים שמסמנים לצופים בגסות בכל שלב מי הטוב ומי הרע, כאילו שלרגע היה איזשהו ספק. על זה מוסיפה "אזהרת מסע" טוויסט טלנובלי אודות ההיסטוריה הפרטית של אריק (תמם) ואלכס, צוות הולך ומתרחב של דמויות משנה פלקטיות ואווירה כבדה מאוד של חשיבות עצמית.
התוצאה, כאמור, היא ההיפך הגמור מסינרגיה: המון דברים קורים ב"אזהרת מסע" ופועלים, בגדול, לטובתה, אבל שום דבר בה לא נצבר ומתחבר לכדי סדרת טלוויזיה שמעניין מאוד לראות. שוב - בעיקר כי כבר ראינו עשרים סדרות כמוה בעשור האחרון, מ"הומלנד" הוותיקה ועד "שטח הפקר" הטרייה, שגם היא פרי שיתוף פעולה בין יוצרים ישראליים לגופי תוכן בינלאומיים. נקודת ההשקה הזו יכולה לעשות פלאים לסדרה - הרי מה מעניין יותר מלראות את המציאות הישראלית המוכרת מבעד לעיניים זרות - אולם גם בגזרה הזו, "אזהרת מסע" מתקשה להבריק. ישראל שהיא מתארת נראית כמו תמהיל מבולבל בין תשדיר שירות לפרק גנוז של יצירת הקאמפ הטלוויזיונית "חדר מלחמה", שיצר יאיר לפיד... בשנת 2005. קשה לדמיין ישראלי בן זמננו שיצפה ב"אזהרת מסע" וירגיש שהיא מייצגת, ולו במעט, את המציאות הקונקרטית בה הוא חי. וכשסדרה מתעקשת, במודע או שלא, להתעלם מהקהל שאמור להזין אותה, נוצר אפקט מנכר. לא יודע, אולי ככה מרגישים גם ספרדים כשהם צופים ב"בית הנייר".
במובן הזה, "אזהרת מסע" מהדהדת את הרעות החולות בעשייה הטלוויזיונית של נטפליקס. הרי גם בשירות הסטרימינג הפופולרי יש הרבה יותר סדרות גרועות מטובות, וההשקעה הכספית של נטפליקס בסדרות בינלאומיות מתגלמת קודם כל בצורה, ורק הרבה אחר כך בתוכן. ושעה ש"אזהרת מסע" אכן מרשימה בצילומי החוץ המרובים בה, באפקטים הלא רעים שלה ובלוקיישנים הפוטוגניים שלה - טוב הייתה עושה אם הייתה מנצלת חלק מאותו תקציב נדיב לשכתוב יסודי של הדמויות והעלילה, שהיו יכולים וצריכים להיות מקוריים יותר, מעניינים יותר ובעיקר מהנים יותר. וכל עוד "אזהרת מסע" מעדיפה את העלילות שלה סבוניות, את הדמויות שלה קלישאתיות ואת הווייב הכללי שלה איטי, שמרני ואוריינטליסטי - קשה להמליץ על הצפייה בה.