השבוע מצאתי את עצמי יושבת מול המסך ומחייכת חיוך מאולץ מהסוג שבטח היה מבריח ממני ילדים בצרחות, לו רק הייתי מנסה אותו בציבור. הסיבה: ניסיתי להניח את הציניות בצד למשך שבוע וליישם משהו מהטיפים של מיכל צפיר לחיים בריאים וטובים יותר, ומיכל אמרה לחייך. לטענתה, פעולת החיוך עצמה יכולה לשנות את החיים לאורך זמן. אז אני יושבת מול המסך ומחייכת חיוך אימה. ספוילר: הוא לא שינה כלום.
"לבחור נכון", המשודרת בבקרי א'-ה' בערוץ עשר (14), היא תוכנית הבריאות החדשה של צפיר, שלא תתן לכם לשכוח לשנייה את השם. היא חוזרת על המנטרה שוב ושוב. ושוב. ושוב: "אנחנו כאן רק כדי לתת מידע, אתם תבחרו את מה שנכון לכם", היא אומרת בערך 50 פעם בתוכנית, ועושה הכל כדי להימנע מלהמליץ בעצמה לאנשים מה לעשות.
כנראה שהביקורת של הקהל שפחות מחבב אותה עשתה את שלה, והיא אולי גם פשוט מעדיפה להימנע מהלינץ' המילולי שעברה ליהיא גרינר, כשאמרה שאנשים שמנים אינם שמחים. אבל צפיר מצייתת לחוקי הפוליטיקלי קורקט, ונדמה שהיא אפילו קצת מפחדת לפלוט מילה שאינה במקום. והאמת? טוב שכך. מוטב שהיא תתן למומחים להגיד מה נכון ומה לא. בנוסף, זו תוכנית שבאמת מתמקדת בלהיות בריאים, לא בלהיות רזים - גישה שעדיין נחשבת למהפכנית ב-2017, למרבה הפלא.
מבחינת הפורמט, לא תגלו כאן שום דבר חדש. צפיר שמתרוצצת על הסט בין מרואיינים מתחום הבריאות, הפסיכולוגיה והספורט; צופים (או למעשה, צופות) מהבית שהגיעו לאולפן כדי שתלווה אותם בתהליך לעבר חיים בריאים יותר; שפים שמכינים מתכוני בריאות; פינת דיגיטל שמעדכנת על אייטמים חמים מהעולם ותגובות מעמוד הפייסבוק - או במילים אחרות: עוד תוכנית בריאות יומית.
ההימנעות מהבעת דעות שנויות במחלוקת ממש לא מפריעה לצפיר לדבר, והרבה. היא קוטעת את המרואיינים ללא הרף ומשתפת בעיקר בחוויות של עצמה. אבל היי, בגלל זה היא שם. הרי ללא השינוי באורח החיים שלה והאהבה הבלתי רגילה לריצות בוקר, סביר שהיא לא הייתה מקבלת תוכנית יומית בערוץ מרכזי. ובכל זאת, יש גבול לכמה אפשר לשמוע על חייה ומחשבותיה של מיכל צפיר. כך, למשל, באייטם על איך להרדים ילדים, היא נכנסת לדברי המרואיינת רק כדי לספר על החוויות האישיות שלה, למרות שעבר מעל לעשור מאז שהיא הרדימה את אחד מילדיה. זה ממשיך בכל אחת ואחת מהפינות ומהראיונות - צפיר מעוניינת שקולה ישמע בכל רגע נתון, והיא עושה זאת בדרכה המאנית שכל כך מזוהה איתה. קל מאוד להבחין שרוב המרואיינים משתאים מול מהירות ההשתלטות שלה על השיחה, וב"קל להבחין" אנחנו מתכוונים אלינו, הצופים, ופחות לצפיר - שמפספסת את זה לגמרי.
אם כבר מאניה, החטא הגדול של צפיר ב"לבחור נכון" הוא ההשטחה של נושא החשיבה החיובית. המומחים שהיא מביאה דווקא מדברים לעניין, ולעתים גם היא, למשל כשהיא מייעצת לאנשים שמגיעים לאולפן להתחיל משינויים קטנים ולהציב לעצמם מטרות בנות ביצוע. אבל הקישור שהיא עושה בין חשיבה חיובית לבריאות הוא רופף, סכריני ולא מציאותי. "חמישי שמח", אומר לה אסף גולן, שאחראי על עדכונים מהרשת והקראת תגובות מדף הפייסבוק של התוכנית. "כשמנהלים אורח חיים בריא, כל יום הוא יום שמח!", עונה לו מיכל בקול תרועה. בתוכנית אחרת היא מספרת שהדבר הראשון שהיא עושה כשהיא קמה בבוקר הוא לנשק את עצמה ולהזכיר לעצמה שהיא מהממת, וכולם מהממים!
המציאות, למרבה הצער, קצת יותר מורכבת מזו שמיכל מציגה ובימי האינפורמציה הבלתי נדלית, אין ממש סיבה לטאטא את הצדדים הפחות יפים של המסע לעבר הבריאות הפיזית והנפשית. כל השייק הירוק שתשתו או החיוכים המעושים שתחייכו לא יעזרו אם אתם סובלים מדיכאון קליני, סתם לדוגמה. הצופות שמגיעות לאולפן לשנות את חייהן אמנם מספקות את הפן של הסיפור האנושי האקזוטי והמציצני (אחת התחשמלה, אחרת אובחנה בסרטן השד), אבל בשאר הזמן צפיר בשלה - לחייך! לחשוב חיובי! הכל טוב, מקסים ומהמם! כשהאופציה המעניינת יותר היא להביא לאולפן מומחים שמדברים על הפרעות נפשיות, מתחים מהעולם החיצון שמשפיעים על מצב הרוח שלנו ואולי - הנה רעיון - מנחה שמדברת על בריאות מבלי להיראות כאילו היא על משקאות אנרגיה מהבוקר.
האנרגיה של צפיר אולי נראית לה חיובית, אבל למעשה היא מרתיעה. מי שלא נהנה מהדמות המאנית שלה רק יברח מהתוכנית, וחבל, כי ברמת התוכן יכול להיות שיש לה מה להציע. כלומר, אם צפיר תתן למרואיינים שלה להשחיל משפט. אז הנה מה שלמדתי מחמישה ימים של צפייה ב"לבחור נכון": להמשיך לשתות את השייק הירוק היומי שלי, לעשות יוגה כדי לשפר את חיי המין אבל בעיקר - לא לחייך חיוכים מאולצים או להדחיק את הצדדים הפחות יפים בחיים עם שקרים שאני מדקלמת לעצמי בבקרים. בדרך הזו, אני עוד עלולה להפוך למיכל צפיר.
TVbee בפייסבוק