כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בשני פרקים
איפה: HOT
המלצת tvbee: לצפות
אם ביקורות טלוויזיה היו יום הורים בבית הספר, רשף לוי היה התלמיד עם הפוטנציאל, זה שאומרים להורים שלו שעם עוד קצת השקעה - הוא יהיה מצטיין. כרגע כדאי שישים לב לבת חן סבג, שנושפת בעורפו.
זה לא אומר שנחמה, סדרת הדרמה החדשה שלו שעלתה ב-HOT השבוע, היא סדרה בינונית, חלילה. היא סדרה טובה, אבל עם פוטנציאל להיות סדרה נהדרת בכמה וכמה רמות. היא נפתחת בסצנה לא פשוטה, וכזו שאנחנו לא רגילים לראות בטלוויזיה הישראלית - תמר (לירון וייסמן) מאבדת שליטה על הרכב ומתרסקת, ובסצנה אינטנסיבית במיוחד זוחלת אל עבר הטלפון כדי להשאיר הודעה אחת אחרונה לבן זוגה, גיא, שכולם קוראים לו בשם משפחתו - נחמה. הסצנה הזאת מכניסה את הצופים למצב של מצוקה, אבל אז, בבת אחת, היא נקטעת בשביל להציג את החיים הרגילים שלפני.
הבחירה למקד את הפרק הפותח דווקא בחיים שלפני התאונה היא חכמה - כמעט כל דרמה שמונעת משכול משתמשת בפלאשבקים כדי להציג את התפקיד של המת או המתה בחייהם של החיים הנותרים, והדרך הזאת מעודדת הרבה רומנטיזציה של העבר. אבל במציאות, כשאנשים מתים, זה לרוב רנדומלי לחלוטין, ובימים שלפני כן הם היו סתם אנשים - שגרתיים, מעצבנים ואפילו קטנוניים. המריבות של נחמה ותמר על ההתפטרות שלו מהעבודה, החלום להיות סטנדאפיסט והנסיבות בהן התהוותה המשפחה שלהם - עם לא פחות מחמישה ילדים - רק עוזרות לנו להתחבר להלם והאשמה שלו כשנחמה מגלה שהוא שלח אותה אל מותה.
מצד שני, מה שמתחיל כמו הצצה לגיטימית לחיים שלפני, הופך למסע מעט מפוזר מדי בחייו של נחמה, עם פרק בכורה שמנסה לדחוס את כל התמות של הסדרה לתוכו, מה שמרגיש לפרקים מעט מאולץ. קחו למשל את הסיפורים שנחמה מקליט לעצמו, שמלווים בסצנות מדומיינות של הדמויות שבתוכן. גם אם ברגע הראשון הן מרגישות כמו מחווה קצת יותר מדי מדויקת לאחים כהן, הן עובדות, ועשויות לעבוד אפילו עוד יותר טוב בהמשך. הן מספקות מטאפורה לתהליכים הרגשיים של נחמה, אבל גם שוברות את הרצף האסתטי והנרטיבי. במילים אחרות - הן מעולות, אבל אפשר היה לחכות איתן עד לפרק השני.
לוי, כאב לשבעה ילדים, מצטיין במיוחד כשהוא כותב ומבצע סצנות עם הילדים שלו בסדרה. תמוז לוי, בתו במציאות, משחקת את בתו גם בסדרה. הדינמיקה בין האב האוהב אך האבוד, ההיפוכונדר, הנוירוטי והלחוץ לבין הילדים שלו, ובעיקר שתי הבנות הגדולות והחכמות שלו, עובדת מעולה וכנראה עוד תניע לא מעט קווי עלילה מוצלחים בהמשך הסדרה. למרבה הצער, הדמויות האחרות קצת פחות עובדות. גאלה קוגן בתור הקולגה דנה, שלום מיכאלשווילי בתור אחיו של גיא ובעיקר יובל סגל בתור סטנדאפיסט מצליח - כולם נופלים לקלישאות חסרות מעוף. לפחות בפרקים הפותחים של הסדרה, הדמויות האלו מצטיירות כפלקטיות מדי יחסית לעושר של האישיות של נחמה והבנות שלו.
אפילו תמר, האישה האהובה והמתה, לא מצליחה להתעלות מעבר לפנטזיה גברית. היא קולית ומצחיקה, נראית מעולה (כמות הפעמים שקוראים לה 'כוסית' בפרק הראשון היא אפילו קצת מוגזמת), מוצצת לו בחדר מיון ומתה אחרי הודעה מצחיקה. כל זה בסדר גמור, אבל אפשר רק לקוות שבעתיד נזכה לראות עוד צדדים שלה, בעיקר בגלל שווייסמן הוכיחה לאחרונה באורי ואלה שהיא אחת השחקניות הכי טובות בארץ, אם רק נותנים לה תפקיד מספיק מאתגר.
הקלישאות ממשיכות עם דנה, שמסכימה להצעת נישואים מהאקס הבוגדני שלה ואומרת דברים כמו "האקסית שלו משוגעת, באה אליו עם חוטיני". הן גם נוכחות בדמותו של ערן זרחוביץ', שמגלם את הבוס האידיוט של נחמה, ואומר דברים כמו "לטוב ולרע, זה דורש ארגון", כשהוא מדבר על הגרמנים והשואה. מצחיק? כן, בהחלט מצחיק. מקורי? פחות. בעוד לוי כנראה כתב את הדמות שלו מדם לבו, והיא אכן מתנהגת ומדברת כמו אנשים אמיתיים, מלאי רבדים והפתעות, השורות של הדמויות האחרות נשמעות לפעמים כאילו מישהו בחדר התסריטאים נתן דוגמה זמנית ועצלה לפאנץ' ליין, ופשוט שכח להחליף אותה לאחר מכן בשורה האמיתית.
ושם טמון התסכול מהסדרה הטובה-אך-לא-מבריקה הזאת. קצת יותר דיוק בעריכת התסריט, פרק בכורה מהודק יותר ובעיקר תשומת לב ברמת המיקרו של הדיאלוגים היו יכולים להפוך אותה להברקה של ממש. לרגעים זה קורה, כמו בסצנה המעולה שבה נחמה עונה לטלפון של תמר בזמן מופע הסטנדאפ שלו, ואפשר רק לקוות שיהיו עוד הרבה רגעים כאלה. בינתיים נחמה לגמרי שווה צפייה, אבל דמויות המשנה יהיו חייבות לקבל טיפול מעמיק וראוי כדי להפוך אותה לכל מה שהיא יכולה להיות.